השקיה חקלאית - (ממטירונים, מתזים, ממטרות חקלאיות) - ישראל, הודו, חבר העמים וסין.
ממטירי גיחה לנוי, מערפלים - כל העולם למעט ארה"ב, קנדה, מכסיקו, פרו וברזיל.
טפטוף, ממטירי גיחה למדשאות, צינון והגנה מפני קרה - כל העולם.
חברת Wade לא הצליחה לפתח יישום כלשהו של האמצאה, ומכירותיה בתחום מוצרי השקייה מבוססי פולסציה, היו בהיקפים זעומים ביותר, חרף העובדה שהיא נהנתה מבלעדיות בתחום ייצור ושיווק מוצרי השקייה חקלאית מבוססי פולסציה בארה"ב.
הנתבעת 1 טוענת שהתובעים, הם אלה שנהגו בנתבעת בדרכי תרמית וכזב, בחוסר תום לב וציניות לשמה, בניסיון שקוף לעשות עושר ולא במשפט על חשבונה. יותר משהתובע המציא המצאה ישימה ובעלת ערך כלכלי בתחום ההשקיה, הוא ייסד וכונן שיטה לקבלת כספים מגורמים שהוא מכר להם "זכויות" כביכול לניצול אמצאות, אשר בפועל היו נעדרות ערך כלכלי של ממש.
פסק הבוררות אושר ע"י בית המשפט, לאחר שבקשה שהגישו התובעים לתיקונו או השלמתו, אשר בפועל הייתה בקשה לביטול החלק הכספי שבו, נדחתה כמפורט במבוא לכתב הגנה זה, עובדה שבאורח פלא נשמטה מכתב התביעה. על רקע זה כופרת הנתבעת בזכותם של התובעים להעלות טענה כלשהי כנגד פסק הבוררות, המהווה מעשה בית דין כנגדה. קל וחומר שכך הדבר, שעה שהתובעים מודיעים, כי הנתבעת מנועה מלכפור בקביעות הכלולות בפסק הבוררות.
הנתבעת 1 מכחישה את פרשנותו של התובע לפסק הבורר ואינה מכחישה כי חויבה בפסק הבוררות לשלם לתובעים סך של 36,000 דולר ארה"ב, שהיווה כמחצית האחוז מסכום התביעה בבוררות.
--- סוף עמוד 21 ---
הנתבעת אינה מכחישה את ההסכמה הדיונית הנזכרת בסעיף 1.20 לפסק הבוררות, אולם היא הכחישה את הפירוש הניתן לה ע"י התובעים. לשיטתה של הנתבעת 1, בהסכמה הדיונית לא היה כל חידוש במובן זה שהצדדים קבעו את המועד הקובע לגיבוש עילות התביעה נשוא הבוררות, ליום הגשת כתב התביעה בבוררות. החידוש היחידי בהסכמה הנ"ל היה, שעקב חלוף הזמן מיום הגשת כתב התביעה, הוסמך הבורר לקחת בחשבון גם ראיות הנוגעות לתקופה שלאחר המועד הנ"ל. הנתבעת 1 טענה שאין בהסכמה הדיונית הנ"ל משום הסכמה לכך שהתובעים ישובו ויתבעו את הנתבעים, בגין אותן עילות, בהליך נוסף כפי שנעשה בהליך דנן.
אילו חפצו התובעים, באמת ובתמים, לתבוע מהנתבעת נזקים שנגרמו להם, לפי הטענה, לאחר יום 4.11.95, כי אז היה עליהם לשוב ולתקן את כתב התביעה בבוררות, תיקון שחזקה על הבורר שהיה מתיר להם, בשים לב לסדר הדין הגמיש ביותר שיישם בבוררות. אולם, עניינם של התובעים שונה לחלוטין; התובעים מנסים, בפעם השלישית, לקעקע את הקביעות בפסק הבוררות שאינן נוחות להם, דהיינו את הפן הכספי של הפסק, תוך שימוש מובהק לרעה בהליכי משפט. על-כן הם שבים ותובעים, באותן עילות, את אותם סכומים שנתבעו על-ידיהם בבוררות ואשר לא נפסקו להם.