הנתבע 2 טען שאין כל שחר לטענה כאילו הייתה לו חובה אישית לשבח את התובע 1 ולרשום את שמו של התובע 1 וראשי התיבות של שמו של התובע 1, ומוכחש שנגרם לתובע 1 נזק כלשהו בעניין זה.
הנתבע 2 הכחיש שהתובעים זכאים לחשבונות כלשהם, או שהתובעים זכאים לפיצויים עונשיים כלשהם. נוכח העובדה שהנתבע 2 איננו משמש עוד, מזה שנים, כמנהל, או כבעל שליטה, נשיא או בעל מניות או אורגן אחר כלשהו בחברה הנתבעת 1. בנסיבות אלו וכאשר אין ברשות הנתבע 2, או בהישג ידו, כל מסמך ו/או חשבון ו/או פירוט כלשהו ביחס להכנסות ו/או חשבונות הנתבעת 1 ו/או כל מידע ביחס למועדי מכירה, סכומים, מקומות שיווק, ו/או כל מידע אחר בעניין זה ודין הסעד למתן חשבונות המבוקש בכתב התביעה, ככל שמתייחס לנתבע 2, להידחות.
--- סוף עמוד 34 ---
בידי התובעים מלוא הדיווחים, המסמכים והמידע הרלבנטי והדרוש להם לעניין מכירות המוצרים ע"י הנתבעת 1, בהתאם לחוזה, והם אינם נדרשים או זכאים למסמך כלשהו נוסף.
עובדה היא כי לאחר מתן הודעת "ביטול" החוזה על ידם, בשנת 1996, המשיכו התובעים עצמם, יחד עם הנתבעת 1, לנהוג כאילו היה החוזה תקף ומחייב, והכל עד למתן פסק דינו של הבורר. בנסיבות אלו, כאשר התובעים קיבלו מאת הנתבעת 1 תמלוגים מלאים בגין שיווק המוצרים במהלך אותה התקופה, וכאשר הם דורשים פיצוי בגין הפרת החוזה, כביכול, לטענתם, בעניין פיתוח המוצר, הרי שאין הם יכולים לטעון כעת באופן סותר, לזכאותם למלוא הכנסות הנתבעת 1.
דיון והכרעה
הרקע וההליכים המשפטיים שננקטו בין הצדדים
התובע מהנדס השקייה במקצועו, העוסק בהמצאות בתחום ההשקייה ופיתוחן והתובעת 2, חברה בשליטתו, התקשרו ביום 24/9/92 עם הנתבעת (בשמה דאז, "לגו"), חברה העוסקת בייצור ושיווק מוצרי השקייה, בהסכם. עניינו של ההסכם, הפקת רווחים לכל אחד מהצדדים על דרך ניצול המצאה שהמציא התובע בתחום ההשקייה. כפי שיובהר להלן בין הצדדים התנהלו הליכי בוררות. הבורר הגדיר את ההסכם כעסקה משותפת (joint venture) לניצול הפטנט ופיתוחיו.
ההמצאה היא אביזר השקייה הממיר ספיקה רצופה וקבועה של מים לספיקה גבוהה בפולסים. המצאת הפולסטור, שהוגשה לרישום ב - 1990 ואושרה כפטנט בלמעלה מ- 50 מדינות. לפולסטור ניתן לחבר אביזרי פיזור מים שונים כגון מתז, ממטרה, טפטפת וכיו"ב.
עובר להתקשרות עם הנתבעת, התקשר התובע עם חברות נוספות בהסכמים בהם ניתנו להן זכויות לניצול האמצאה (החברות Wade, אירידלקו, Hunter).