--- סוף עמוד 36 ---
הנתבעת לשלם למבקשים 36,293 דולר ארה"ב (קרן), הנתבעת חזרה בה בשלב הסיכומים מן התביעה שכנגד (ראה סעיף 3.4 בעמ' 20 לפסק הבורר) .
הודעות צד ג'
הנתבעת 1 והנתבע 2 הגישו הודעות צד ג' כנגד מבטחיהן. בהחלטת ביניים שניתנה פוצל הדיון באופן שראשית תידון התביעה העיקרית שבין התובעים לבין כל אחד מהנתבעים ועל פי ההכרעה בפסק הדין החלקי ימשך הדיון בהודעות לצד ג' שהוגשו. לפיכך פסק דין זה הוא חלקי בלבד.
החלטות ביניים בעלות חשיבות
ה"פ 1380/00 - התובעים עתרו לבית המשפט המחוזי בת"א בבקשה לתקן ו/או להשלים את פסק הבוררות, וכן עתרו שהתיקון ו/או ההשלמה יבוצעו על ידי בית המשפט, ולחלופין על ידי בורר אחר שימונה על ידי בית המשפט, ולא על ידי עו"ד – רו"ח פלומין. בקשת התובעים נדחתה. (ראו ה"פ 1380/00, [פורסם בנבו], כב' השופטת א' חיות - החלטה מיום 25/3/02).
בש"א 21040/03 - הנתבעים מצדם גם הם הגישו בקשה לסילוק על הסף בשל מעשה בית דין מחמת הטענה שרובן של עילות התביעה ביחס לנתבעת נכללו בכתב התביעה שהוגש בבוררות נדונו והוכרעו על ידי הבורר. לכן עתרה הנתבעת לדחות את התביעה על הסף מכוח הוראתן המשולבת של תקנה 44 ו 101 (א) (1). כב' השופט אזר ז"ל שדן בבקשה החליט לדחותה לאחר שקבע שהתביעה הנוכחית אינה תביעת נזיקין, אך גם אינה תביעה מובהקת של דיני חוזים בגין פיצויי הבא בעקבות ביטול חוזה. לטעמו, המסלול הנכון של התביעה, למטרה של ההחלטה בבקשת הנתבעת, היא תביעה בתחום דיני הקניין הרוחני. דינים אלה כוללים תערובת של עילות שחלקן דומות לעילות נזיקיות הבאות לפצות בגין נזק, וחלקן קרובות לעילות של עשיית עושר ולא במשפט, הבאות לבטא את הצד השני של המטבע והוא הפסד רווח. דינים אלה קרובים יותר לכלל בעניין עוולה נמשכת. יתר על כן כותב השופט אזר ז"ל בהחלטתו באשר להסדר הדיוני שאוזכר לעיל שהבורר קבע בסעיף 1.20 לפסק הבוררות שאושר בידי בית המשפט, כי הנזקים או הסכומים המתבררים בפניו לפי הסכמה דיונית, הם רק אלה הידועים עד תאריך מסוים בשנת 1995. מאחר שנמצא שנזקים או הפסד
--- סוף עמוד 37 ---
רווחים שאחרי 4/11/95, נתבעו בתיק זה כסכומים הנדרשים על פי עילות חדשות, לא מצא השופט אזר מחסום בפסק הבוררות. עיקר החלטתו התבססה על כך שהשוואת הטענות בתביעה למערכות דינים מוכרות, מתאימה יותר לדיני עשיית עושר ולא במשפט, או לדיני נזיקין, ומתאימה פחות לדיני הפרת חוזה לאחר ביטולו. במקרה הנוכחי רקע התביעה הוא בדיני קניין רוחני ובנוסף לאחר ביטול החוזה נותרה, לפי הטענה שעוד יש להוכיח במשפט, אפשרות ניצול ההמצאה בידי הנתבעים באופן שלא איפשר לתובע לנצל את המצאתו בעצמו. אם טענה זו תוכח - תהיה לתובעים זכות לתבוע פיצויים בגין תקופה זו עד יום מתן פסק הבורר. מהטעמים הללו נדחתה בקשת הנתבעת לסילוק על הסף (ר' החלטה בבש"א 21040/03 מיום 25/3/04).