לאחר שנקבע שיש לראות את ההסכם כבטל מאפריל 1996, יש להידרש לשאלת הנפקות המשפטית של הקביעה, על עילות התובענה והסעדים המבוקשים במסגרתה. בחינה זו יש לבצע לאור פסק הבורר ותוך בחינת שאלת משמעותו של הפסק כמעשה בית דין על התביעה דנן.
מעשה בית דין
ככלל מעשה בית דין מורכב משני ענפי משנה: השתק עילה והשתק פלוגתא. המשמעות המעשית של כלל מעשה בית דין היא, כי בעלי דין, חליפיהם ומי שעומד "בקרבה משפטית" עם אחד מבעלי הדין, מנוע מלשוב ולהתדיין בעילת תביעה, או בפלוגתא, אשר הוכרעה לגופו של עניין, בפסק דין תקף וסופי שניתן ע"י בית משפט מוסמך. (ראו דברי הנשיא אגרנט בע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני פ"ד כב (2), 561, 583-584 (1968)); וכן דברי המלומדת נינה זלצמן:
--- סוף עמוד 40 ---
"כלל מעשה בית-דין (res judicata) מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין, שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו, להוליך לסיומה המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים להליך או כל מי שהוא ביחסי קרבה משפטית עם אחד מהם, באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק הדין" (נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי 3 (1991), פרסומי הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת ת"א).
ביסודו של כלל מעשה בית דין, על שני ענפיו, עומד עיקרון סופיות הדיון. עיקרי השיקולים עליהם מושתת עקרון זה, אשר מכוחם יש לגזור אפוא, היקף תחולת הכלל והגדרתו, הם: האינטרס הציבורי בסופיות הדיון המשפטי, ובכלל זה: הקלת העומס המוטל על בית המשפט, הקטנת עלויות ההתדיינות של המערכת השיפוטית, שמירה על יוקרתה של המערכת השיפוטית, תוך הבטחת יציבות וודאות לגבי כוחו המחייב של המעשה השיפוטי ומניעת החלטות סותרות באותו עניין, ע"י מותבים שונים, וכן מתן הזדמנות שווה לכל אדם להביא עניינו לפני בית המשפט.
שיקול נוסף עניינו עשיית צדק עם הפרט, במובן זה שבעל הדין שכנגד לא יוטרד פעם אחר פעם בשל עילה או פלוגתא, בה התדיין בעבר בפני בית המשפט. כך, לא יצטרך לשמור על ראיותיו ולא לחשוש כי בעתיד נכון לו מאבק משפטי נוסף, המצריך השקעת משאבים רבים, בעניין זהה לזה שכבר הוכרע בעבר. ראו לעניין זה ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון ([פורסם בנבו], 21.7.03):
"כללי מעשה בית דין מבוססים על הרעיון כי מסגרת סדרי הדין ששיטת המשפט מספקת לבעלי הדין מאפשרת להם בדרך כלל למצות בהליך דיוני אחד את מלוא טענותיהם ומלוא סעדיהם; בכך טמונה גם ההנחה הנוספת כי מקום שבעל דין לא מיצה את מלוא טיעוניו וסעדיו בהליך הראשון די בכך שניתנה לו הזדמנות דיונית לעשות כן כדי שתיחסם דרכו לתבוע פעם נוספת באותו ענין. כך, מניחים כללי מעשה בית דין כי מי שבידו להגיש תובענה אזרחית רגילה בעילה של הפרת התחייבות חוזית, ובידו לתבוע הן את אכיפת ההתחייבות והן סעדים כספיים בגין הפרתה או ביטולה, עליו לשלב את מלוא סעדיו תחת קורת גג שיפוטית אחת. אם לא עשה כן, ייחסם מתביעה נוספת על מה שהחסיר, אלא אם כן הותר לו לפצל את סעדיו בהיתר מיוחד מבית המשפט."