גם כב' השופטת פרוקצ'יה נדרשה לעניין זהות העילות בע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון ואח', פ"ד נ"ז (5) 166, 181:
"מבחן "זהות העילות" בהקשר של עקרון מעשה-בית-דין זכה לפירוש רחב למדי בפסיקת בתי-המשפט. הוא מתקיים מקום ששתי התביעות מבוססות על עילות זהות בבסיסן, גם אם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים נוספים שלא פורטו בתביעה הקודמת (ע"א 151/87 ש. ארצי, חברה להשקעות בע"מ נ' רחמני, בעמ' 497).
כאמור, הרציונל לכלל השתק העילה טמון, כאמור, באינטרס למנוע הטרדתו של בעל-דין להתדיין שוב בעניין שכבר נדון והוכרע, או שניתנה הזדמנות לבעל-הדין להעמידו לדיון ולהכרעה במסגרת התובענה הראשונה, וכן באינטרס הציבור למנוע עומס-יתר על מערכת השיפוט בהתדיינות בעניינים שכבר נדונו (ע"א 2360/99 בחר נ' דיור בנין ופיתוח בע"מ פ"ד נה(4) ,18 24 (2001); נ' זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי בעמ' 31; רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים [פ"ד נה(5) 691, 706 (2003).
השתק פלוגתא
--- סוף עמוד 43 ---
בהבדל מכלל השתק העילה, המונע התדיינות נוספת בין בעלי הדין בגין אותה עילת תביעה, כלל השתק פלוגתא מונע התדיינות נוספת בין בעלי הדין בפלוגתא, שכבר נדונה ביניהם בהתדיינות קודמת והוכרעה ע"י בימ"ש מוסמך בפס"ד סופי (ע"א 53/74 בריסטול מייארס קופמפני נ' ביצ'ם גרופ לימיטד, פ"ד כט(1)372,378-379, ע"א 278/67 לב נ' וכמן, פ"ד כא(2) 303, 306-307).
בהתאם לאמור בע"א 258/88 משה פיכטנבוים נ' רשם המקרקעין, פ"ד מד (2), היווצרותו של השתק פלוגתא מותנית בהתקיימותם של ארבעה תנאים:
הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים; בין הצדדים התקיימה התדיינות בכל הנוגע לפלוגתא זו; ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי; ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין הראשון.
ומן הכלל אל הפרט. התובעים טוענים שעומדות להם עילות תביעה בגין אי פיתוח הזכויות והסירוב להחזיר אותן מכח דיני הפטנטים, דיני החוזים ודיני עשיית עושר ולא במשפט.
דיני הפטנטים - באשר לעילת התביעה הנובעת מדיני הפטנטים טוענים התובעים כי מגיע להם פיצוי בגין שימוש בזכויות התובעים המוגנות בפטנט, החל ממועד הודעת הביטול – אפריל 1996 הזכות האמורה מעוגנת בסעיף 49 (א) לחוק הפטנטים, תשכ"ז 1967.
דיני החוזים- כשמדובר בעילות תביעה הנובעת מהעילה החוזית טוענים התובעים, שמשבוטל ההסכם כדין, חייבת הייתה הנתבעת להשיב לתובע את הזכויות שנמסרו לה על פי ההסכם. חובת ההשבה קמה מכח סעיף 9 (א) לחוק החוזים, תרופות בשל הפרת חוזה, התשל"א 1970.