פיצויים בגין הפרת פטנט
מההכרעות שנעשו לעיל עולה כי הנתבעת ניצלה את הפטנט של התובעים מיום שנתנה הודעת הביטול באפריל 1996 ועד ליום מתן פסק הבורר מאי 2000 (להלן: "תקופת ההפרה"). בעת שניתנה הודעת הביטול הצדדים היו בעיצומו של הליך בוררות בפני הבורר. הנתבעת לא הפסיקה מיד את ניצול ההמצאה, אך יחד עם זאת המשיכה לשלם לתובעת, בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים ובתקופת ההפרה שולמו לתובעים כ 230,000 דולר ארה"ב. הנתבעת מצידה קיבלה את הכספים שהועברו לה על פי חישוב התובעת מכח ההסכם. נדמה כי למרות הודעת הביטול נהגו הצדדים במשטר כאילו ההסכם לא בוטל.
התובעים סבורים שבמרכיב זה של ניצול האמצאה בתקופת ההפרה מגיע להם פיצוי בסך של 385,598 דולר ארה"ב ואילו הנתבעים סבורים כי לא מגיע לתובעים דבר, שכן הכספים שקיבלה התובעת בתקופת ההפרה היו בהתאם להוראות ההסכם ולכן אין התובעים זכאים לקבל תוספת על הכספים שכבר שולמו להם.
התובעים טוענים שעל פי הראיות שהגישה הנתבעת, מכירותיה מאז המועד הקובע הסתכמו בסך של 1,464,329 דולר ארה"ב מהם 344,160 דולר ארה"ב, בגין מוצרים של הגנה מפני קרה. לשיטת הנתבעת הרווח הגולמי שלה ממכירת המוצרים היה 612,237 דולר ארה"ב. מתוך רווח גולמי זה מופחת (בצדק) סכום של 226,639 דולר ששולם כבר לתובע ומתקבלת יתרה של 385,598 דולר ארה"ב. התובעים אינם סבורים שיש להפחית מסכום זה הוצאות שונות, באופן שיתקבל רווח של 188,157 דולר ארה"ב בלבד ולטעמם אין מקום להפחית הוצאות אלו כלל. לפיכך, התוצאה היא על פי עמדת התובעים, כאמור, שהרווחים שהופקו ע"י
--- סוף עמוד 50 ---
הנתבעת בתקופת ההפרה עומדים, על 385,598 דולר ארה"ב, נומינלית וסכום זה עליה לשלם לתובעים.
הנתבעים בוחנים ראשית את הפוטנציאל של ההמצאה כאשר הוא נמצא בידי התובעים. לאחר שניתן פסק הבורר בשנת 2000 החל התובע לשווק המצאתו לכן הנתבעים בדקו את התוצאות העיסקיות של התובע במשך תקופה של 7 שנים עד שנת 2007, כדי לבדוק אילו רווחים הצליח להפיק בכוחות עצמו מההמצאה. הנתבעים הגיעו למסקנה שבתקופה של 7 שנים מאז שניתן פסק הבורר, הפיקו התובעים (לפני הפחתת שכר עבודה ותמורות עבור אביזרים) רווח כולל בסך 164,478 דולר ארה"ב, דהיינו 23,000 דולר ארה"ב לשנה – רווח זה הופק מזכויות כלל עולמיות המשתרעות על כל שימושי הפולסטור שהיו בידי התובעים, להבדיל מן הזכויות המוגבלות שהיו בידי הנתבעת.