אם נלך בהתאם לעמדה זו למתווה המוצע, כי אז נוכח העובדה שהנתבעת עוסקת במגוון נושאים, כאשר ההמצאה המוגנת היא אחד מהם, יש להפחית מהרווח את עלויות הפיתוח השיווק ולא להפחית את העסקת העובדים ועלויות ניהול העסק. מתצהיר אגם לא ברור אם הוצאות הנהלה וכלליות כוללות גם שכר עבודה אם לאו. בודאי שלא ניתן לקבל את עמדת התובעים כי הם זכאים לכל הרווח לאחר תשלום תמלוגים ללא כל התחשבות בהוצאות שהוצאו על ידי הנתבעים לשיווק. נדמה כי החלופה השניה בחוות דעתו של רו"ח זונטג היא החלופה המתאימה לעניין דנן עם התאמה. על פי חלופה זו, הכנסות החברה ביחס לחלופה ב' הינן זהות לאלה המופיעות בחלופה א', יחד עם זאת, קיים שוני בין החלופות ביחס לעלות המכר. באופן עקרוני אני סבור שדרך החישוב של חלופה ב' היא הדרך הראויה וראיתי לאמצה בשינויים ולהעריך את הפיצוי המגיע לתובעת על דרך האמדנא.
פסיקה על דרך אמדנא
מאחר שלעיתים קיים קושי להוכיח נזקים ממוניים בתובענה בגין הפרת פטנט רשום, תיתכן אפשרות להעניק לבעל הפטנט פיצויים ללא הוכחת נזק. האפשרות הנוהגת להעניק פיצויים נומינאליים בתביעות בגין הפרת פטנט, מקורו גם בכך שיסוד הנזק איננו אחד מיסודות עילת התביעה. די בהפרת הפטנט על ידי גורם שלא הורשה לכך, על מנת להכשיר ולבסס את זכותו של בעל הפטנט להגיש תובענה בעילה של הפרת הפטנט.
תמיד מסובך ומורכב לכמת את הנזקים המדויקים שנגרמו לבעל הפטנט כתוצאה ממעשה ההפרה.
"במשפטים מסוג זה, אף לגבי נזק ממשי, שלרוב לא ניתן למדוד אותו במדויק, ניתנת יד חופשית למדי לבית המשפט להעריכו או לקובעו על דרך האומדן, בהתחשב עם כל נסיבות המקרה כפי שהוכחו במשפט." (ר' ע"א 261/64 פרו פרו ביסקויט (כפר סבא) בע"מ נ' ל' פרומין ובניו בע"מ, פ"ד יח (3) 275.
יצוין, כי הדברים האמורים נפסקו ביחס לקביעת פיצוי נומינאלי בגין הפרת סימן מסחר רשום, אך הדברים ניתנים ליישום גם לגבי הזכות לקבל פיצוי נומינאלי בגין הפרת פטנט רשום.
לנוכח הקשיים הרבים הכרוכים בחישוב הנזק שנגרם לבעל הפטנט, ערכאת השיפוט רשאית לפסוק את הדין בהסתמך על אומדן גלובאלי, כל אימת שאין באפשרותה לחשב את הנזק
--- סוף עמוד 59 ---
לפי קני מידה ברורים. כל אימת שקשה להוכיח את שיעור הנזקים רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי על דרך האמדנא ובלשונו של בית המשפט העליון:
"השופט הנכבד של בית המשפט קמא חיפש בין הראיות שהובאו לפניו הוכחות לשיעור הנזק האמיתי והממשי. חיפש ולא מצא, פרט לראיות מסוימות שהיה בהן כדי להוכיח חלק מן הנזק, ואילו לגבי יתר חלקי הנזק (והשופט קבע שהיו כאלה) לא הובאו ראיות חותכות ובדוקות. למען הדיון צריך להוסיף, שקשה היה ביותר, אם לא בלתי אפשרי, להוכיח בתיק זה, בצורה מדויקת ומלאה, את שיעור הנזקים שנגרמו למערערים. ההלכות האומרות שיש לפצות את הניזוק ואפילו לא הוכיח את שיעור נזקיו בצורה מדויקת, לא נועדו אלא להושיט סעד לניזוק במקרה כזה בדרך של אומדנא." (ע"א 427/82 "השתיל" נ' אגן יצרני כימיקלים בע"מ, פ"ד מ (4) 309, בעמוד 310) (ר' לעניין זה גם; ע"א 531/71 לכוביצר נ' רודה, פ"ד כו (2) 113; ע"א 615/89 מרדכי נ' עיריית גבעתיים, [פורסם בנבו]; ע"א 410/86 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' סורוקר, [פורסם בנבו]).