מעשיו הנ"ל של הנתבעת 2 מקימים לתובע עילות תביעה מגוונות ושונות:
גרם הפרת חוזה – מתקיימים כל יסודות העילה;
דיני החוזים והפרת חובות תום הלב.
דיני הפטנטים – ברי לכל כי את הנתק בין אירידלקו לתובע, יצרו הנתבעים באמצעות השימוש בזכויות בהמצאה. ואולם, כידוע, ההסכם בין התובע לנתבעת בוטל כדין, באפריל 1996. משמע, מאותו מועד הנתבעת החזיקה בזכויות שלא כדין. לכן, ניצול של זכויות אלו מאפריל 1996 ואילך, לשם התערבות ביחסים של התובע עם אחרים, מהווה הפרה של זכויות התובע, הפרה בגינה קמה לו עילת תביעה כנגד הנתבעת גם מכח דיני הפטנטים; לרבות סעיף 49 לחוק הפטנטים.
דיני עשיית עושר ולא במשפט;
הפרה של הגנת הקניין המעוגנת בחוק יסוד כבוד אדם וחרותו.
לטענת התובעים קביעות הבורר בקשר לפרשת אירידלקו מחזקות את עמדת התובע ובוודאי שאין בהן קביעה החוסמת אותו מלתבוע את הנתבעים בגין פרשה זו: קביעותיו של כב' הבורר הגם שהן מתייחסות במכוון לתקופה מוגבלת, עד למועד הקובע), מלמדות כי הנתבעים הפרו את הנורמה החלה עליהם, בהפרה חמורה וממילא כי קמו לתובע עילות תביעה נגדם.
התובע טוען לנזקים בגין פטנטים שהלכו לאיבוד בגין התערבותם של הנתבעים בעסקי התובע עם אירידלקו. הטענה היא שלמרות שהנתבעת השתלטה על זכויות אירידלקו
--- סוף עמוד 75 ---
בעקבות המזימה שרקמה והוציאה לפועל. חרף כך, הנתבעת לא נשאה בהוצאות השונות שהיה עליה לשלם עבור אחזקת הרישומים של הפטנט.
עוד טוען התובע שהנתבע 2 הביא גם לגדיעת ההכנסה הנוספת של התובע, בסך 50,000 דולר בשנה מחברת ניבקו (שבאה במקום ווייד). הטענה היא שבעקבות פגישה בלתי מוכחשת בין למלשטרייך לאנשי ניבקו, בפברואר 1997 גם חברת ניבקו החליטה להפסיק לשלם לתובע את התמלוגים בסך של 50,000 דולר לשנה. ביום 21 אפריל, 1997, עו"ד Cooper ב"כ ניבקו הודיע לתובע רשמית בשמה של ניבקו על החלטתה להפסיק לשלם לתובע את התמלוגים. הטיעון להפסקת התגמולים נומק בפגם טכני בפטנט האמריקאי של התובע (שתוקן). סמיכות הזמנים בין פגישת למלשטרייך עם אנשיה של ניבקו לבין ההודעה המופרכת של ניבקו בדבר פקיעת הפטנט והפסקת התשלומים לתובע מלמדת על הקשר ביניהן. לשיטת התובע סכום הפיצוי גם במקרה זה קל לחישוב – נזק של 50,000 דולר ארה"ב מאמצע 1997 ועד אמצע 2002 (אז חזר התובע ונקשר עם ווייד (ניבקו) בהסכם חדש -משך חמש שנים. הנזק הנומינלי הוא איפוא 250,000 דולר ארה"ב.