עוד טוען התובע כנגד התערבותם של הנתבעים ביחסי התובע עם עוד שלוש חברות:
הנתבע 1 חסם שיתוף פעולה עסקי של התובע עם דריפ-אין, ואינו מסתיר כי זו פעולת תגמול על כך שהתובע "העז" להגיש תביעה במסגרת הליכי הבוררות.
התערבותם של הנתבעים בעסקי התובעים עם חברת. ריינבירד. הפעם מדובר בטרפוד מצד הנתבע 2 את האפשרות שהתובע יתקשר עם חברת הענק ריינבירד, אשר הביעה עניין רב ביישום מסחרי של המצאה של התובע, על סמך טענה חסרת בסיס כאילו ההמצאה באה בגדר ההסכם (שגם בוטל כדין). הקשר שקשר הנתבע 2 עם חברת ווייד לשם מאבק בתובע.
פירוט הסכומים הנומינליים הנתבעים בחלק זה:
בגין ההתערבות ביחסים עם אירידלקו - 500,000 דולר ארה"ב;
בגין ההתערבות ביחסים עם ניבקו (ווייד) - 250,000 דולר ארה"ב ;
בגין הפטנטים שהלכו לאיבוד, ההתערבות ביחסים עם חברת דריפ-אין; ועם חברת ריינבירד, נגרמו נזקים שאותם העריך התובע יחד במיליוני דולרים רבים. בנסיבות העניין יתבקש בית המשפט הנכבד לפסוק בגין כל שלושת אלו סכום גלובלי על דרך האומדן, בהתאם להנחיות בית המשפט העליון בפרשת עין טל; ובשים לב למפורט בתצהירו של התובע, בסך של 1,500,000 דולר ארה"ב ; ובסה"כ סך כולל של 2,250,000 דולר ארה"ב.
באשר לטענת השתק הפלוגתא, טוען התובע:
--- סוף עמוד 76 ---
ראשית שעילת התביעה שבפנינו אינה רק של גרם הפרת חוזה, אלא שקיימות עילות תביעה מגוונות ושונות אחרות, לגביהן קביעות כב' הבורר מקימות, לבדן, אחריות.
שנית, ניתוק היחסים ארע כאמור לעיל בחודש מאי 1996, לאחר המועד הקובע וממילא הבורר לא יכול היה (ולא היה מוסמך), להגיע למסקנה בדבר דחיית הטענה של גרם הפרת חוזה, בכל הקשור לכלל העובדות הקשורות בעניין, אשר חלקן אירעו לאחר המועד הקובע לאור ההסדר הדיוני.
מאחר שהבורר לא היה מוסמך בשל ההסדר הדיוני להגיע למסקנה, פסק דינו הוא חסר תוקף. הלכה היא שפסק דין חסר תוקף אינו יכול להוות השתק פלוגתא. הבורר כותב מפורשות ומדגיש כי הוא מתייחס בעניין זה אך ורק לאירועים שלפני המועד הקובע בלבד. בסעיף 6.9.9 לפסק הבוררות וגם בסעיף 6.9.10 לפסק הבוררות, מתייחס הבורר לתביעת נזקים שאירעו לתובע החל ממאי 1996 (שאז הפסיקה אירידלקו לשלם לו) ודוחה תביעת נזקים זו, תוך שהוא מפרט, לכך טעם אחד ויחיד – כל הנזקים אירעו לאחר המועד הקובע. שלישית, במשפט הישראלי הכרעה הדוחה טענה מפאת חוסר הוכחות, אינה הכרעה שיכולה לשמש השתק פלוגתא. בענייננו, ברי כי מדובר במקרה של "חוסר ממצא". הבורר הרי סבור כי הנתבעת נהגה באופן פסול, אלא, שהבורר מבהיר כי אינו משוכנע כי הונח בפניו חומר ראיות מספק, על מנת שיאפשר לו לקבוע כי המעשים של לגו, לפני המועד הקובע, הם אלו שהביאו לניתוק היחסים.