חובת אמונים (סעיפים 254 - 257 לחוק החברות): העקרון בבסיס חובה זו הוא כי אסור לנושא המשרה לנצל את מעמדו המיוחד בחברה כדי להרוויח רווח אישי או יתרונות אישיים אחרים. בד"נ 7/89 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673, 696 אמר הנשיא שמגר, כי חובת תום הלב במשא ומתן המוטלת על מנהליה, הינה ביטוי נוסף לחובות האמון המוטלות על המנהלים גם כלפי צדדים מחוץ לחברה.ב
חוק החברות מתייחס בצורה שונה לחברות קטנות העונות על הגדרות מסוימות. גם לעניין הרמת המסך קיימת בפסיקה התייחסות שונה, ובע"א 4606/90 תל מר בע"מ נ' איטה מוברמן ואח', פ"ד מו(5) 353, 366-367 נקבע:
"מסקנה זו מתחזקת בכך שמדובר בענייננו בחברה פרטית משפחתית קטנה, אשר מעבר למעטה המשפטי המכסה אותה ניתן לראות שהיא מנוהלת כעסק פרטי הדומה לשותפות. הלכה מקובלת עלינו שמצאה את ביטויה בפסקי דין לרוב, היא שבמקרה כגון זה יגלה בית המשפט פתיחות וגישה ליברלית בהרמת המסך (בע"א 213/79 קליר נ' מנהל מס עזבון, פ"ד לה(3) 696, 698; בג"צ 397/67 ברגרהיים נ' יו"ר ההוצאה לפועל ואח', פ"ד כב(1), 533, 539)".
הכוונה היא לחברה פרטית קטנה, אשר מעבר למעטה המשפטי המכסה אותה, היא מנוהלת למעשה כעסק פרטי. ברב המקרים שולט בחברה מהסוג האמור אדם אחד המקצה מניות לבני משפחתו. בית המשפט קבע במספר מקרים כי עובדת היותה של החברה "חברת יחיד" תגביר את נטייתו להרים את המסך (ע"א 213/79 קליר נ' מנהל מס עזבון, פ"ד לה(3) 696). לעתים, כאשר מדובר בחברות פרטיות בהן פועלים פרטים בודדים, נוטים בתי המשפט לדון בענייניהן כאילו היו אלה שותפויות, וזכויות וחובות הנוגעים בדבר עלולים להיבחן במסגרת זו (ע"א גליקמן בע"מ ואח' נ' א.מ. ברקאי חברה להשקעות בע"מ, פ"ד לב(2) 281, 287).נ
ומן הדין וההלכה הכללית אל הפרט, במקרה דנן כפי שהובהר לעיל תמיד חברה פועלת באמצעות האורגנים שלה. מטבעם של דברים פעולותיה של החברה נעשו באמצעות הנתבע
--- סוף עמוד 102 ---
2 כמי שעסק בניהולה בחלק מהתקופה הרלוונטית לתובענה זו. שוכנעתי כי הנתבע 2 פעל כשלוחה של החברה ומטבעם של דברים ניהל בשם החברה מו"מ, שלח מכתבים וניהל בחלק מהזמן את ההליכים המשפטיים כנגד התובע, העיד בשם הנתבעת 1 כנגד התובע וכד'. אין בכך כדי להטיל עליו אחריות אישית. באשר לטענה כי מדובר בחברה משפחתית שבעלי מניותיה הם הנתבע 2 ואחותו והנתבע 2 כיהן גם כיו"ר הדירקטוריון ומנכ"ל החברה, לא מצאתי כי יש להחיל בענין זה את הכללים שהוחלו על חברה משפחתית קטנה. כפי שהוסבר לעיל המאפיינים של חברה כזו היא של חברה קטנה המנוהלת על ידי אדם אחד שמקצה מניות לבני משפחתו. הנתבעת 1 הפכה לחברה ציבורית ומונה לה מנכ"ל בשנת 1994, כשנתיים לאחר שנכרת ההסכם בינה לבין הנתבעים. יתכן שבעת כריתת ההסכם היו הנתבע 2 ואחותו בעלי המניות בחברה אך עדיין אין לראותה כחברה משפחתית קטנה שמתנהלת כשותפות. התרשמתי שמדובר בחברה שמנהלת עסקים חובקי עולם בנושא ההשקייה שיש לה ביקורת חשבונאית קפדנית, מערכות שיווק הפצה ופיתוח בארץ ובחו"ל ומנוהלת על ידי מספר בעלי תפקידים בנוסף לנתבע 2. עוד לפני שנת 1998 היה תחום הפולסציה בניהול ישיר של מנכ"ל החברה הציבורית. עד לשנת 1998 כיהן הנתבע 2 כיו"ר בלבד, כאשר בשנת 1998 פוצלה הפעילות החקלאית כאמור ומונו יו"ר ומנכ"ל נפרדים, לפעילות החקלאית של "אלגו" כשפולסציה מהווה חלק ממנה. שוכנעתי שהנתבע 2 עצמו, אישית, והתובעים לא התקשרו מעולם בכל עסקה, חוזה או התחייבות כלשהם ולא נרכשו על ידי הנתבע 2, מאת הנתבע 2 מוצרים, ידע, זכויות שימוש, זכויות שיווק או כל זכות אחרת בנוגע לפטנט. (ר' תצהיר אגם ותצהירו של הנתבע 2).