כאשר בחנתי את עילות התובענה אחת לאחת כנגד החברה למרות שהנתבע פעל כאורגן של החברה לא מצאתי בהתנהגותו חריגה מנורמת התנהגות של אורגן בחברה שדואג לענייניה. למרות שראיתי לחייב את החברה בעניין מעורבותה ביחסים החוזיים שבין התובע וחברת אירידלקו ולמרות שהמכתבים נכתבו בשם החברה על ידי הנתבע 2, אין לחייבו בענין זה באופן אישי ויש לראותו כמי שפעל כאורגן החברה להגשמת מטרותיה העסקיות.
כפי שהובהר לעיל על מנת להטיל חבות אישית על המנהל, אין די להוכיח כי נורמת תום-הלב - המכתיבה רמת התנהגות אובייקטיבית - הופרה, אלא יש להראות שעל המנהל רובץ אשם אישי (סובייקטיבי), למעשים או למחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולה או הפרת חובה חוקית. בעניין דנן לא הוכח בפני כי על הנתבע 2 רובץ אשם סוביקטיבי למעשים או מחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולה.
--- סוף עמוד 103 ---
נוכח העובדה שאני סבור שאין לנתבע 2 חבות אישית לא מצאתי מקום לדון בטענת ההתיישנות והשיהוי שהעלה. כך גם אין מקום לדון בשאלה הנכבדה האם הבוררות מהווה מעשה בית דין גם כלפי הנתבע 2 שלא היה צד לה.
ראיתי לקבל את טענת הנתבע 2 ששני הצדדים פעלו לאחר ההודעה על ביטול ההסכם מאפריל 1996 כאילו היה תקף. מצד אחד הנתבעת המשיכה לייצר ולשווק את הפולסטורים ולשלם לתובע את חלקו ברווחים, והתובע מצד שני נטל את כספי הרווחים שהועברו אליו ללא כל מחאה. לא זו אף זו, בחומר שבתיק יש ראיות שלאחר המועד שבו בוטל ההסכם, התנהלה תכתובת בין הצדדים בדבר חידושו של הפטנט לרבות פניות לעורך פטנטים לדאוג להסדרת העניין. הרושם שהתקבל הוא שלמרות שהתובע ביטל את ההסכם, לא היה בטוח כי הביטול היה כדין ולכן בחר ולהמשיך ולקיים את ההסכם כאילו לא בוטל. לרבות קבלת רווחים מידי הנתבעת, קבלת דיווחים אודות שיעור המכירות, דאגה לתיחזוק הפטנטים (נספח לו, לח' למסמכי התובע) והכל בשעה שמתנהלים בין הצדדים הליכי בוררות. התנהגות הצדדים הייתה בעניין זה דואלית. מצד אחד ניהלו "מלחמת חרמה" בבוררות ומצד שני המשיכו להתנהל כאילו ההסכם בתוקף, כאשר שני הצדדים כאחד ממתינים לפסק הבורר והחלטתו בדבר חוקיות והצדק ביטול ההסכם.
כפי שכתבתי לעיל בפרק הדן בטענת ההשבה בעין של הזכויות שהוענקו במסגרת ההסכם לרבות הרישיון להשתמש בפטנט – עם ביטול ההסכם אלו כבר לא היו בידי הנתבעת אלא חזרו לידיו של התובע, והוא רשאי היה לפתח את המצאתו ולשווק את מוצריו כרצונו. אין זאת כי אם היה התובע בטוח שהודעת הביטול שלו נעשתה כדין, היה מתחיל לשווק את הפולסטורים בטריטוריה שניתנה לנתבעת מכח ההסכם, ואם הייתה הנתבעת או מי מטעמה מונע ממנו לעשות כן, כי אז יכול היה להישמע בטענה שהפטנט לא הושב לו. לא זו אף זו, אם אכן היה התובע סמוך ובטוח כי הנתבעת עושה שימוש בזכויות לאחר שהחוזה בוטל, כי אז חזקה עליו שהיה נוקט בצעדים משפטיים האוסרים עליה להמשיך לעשות שימוש בזכויות שניתנו לה בהסכם.