42. הנתבע טוען כי בכסף שנגבה באמצעות כרטיסי האשראי שהנפיק התובע לנתבע ולקרוגר נרכשו מחשבים אשר שימשו חברה שנמצאה בבעלות ובשליטת התובע, והקשורה בפעילותו בישראל. לטענת הנתבע, הסכום שנגבה ממילא היה זעום ביחס להוצאות ההפעלה השנתיות של מנהל ההשקעות שעמדו על סך של כמיליון ₪ בשנה. התובע לא שילם הוצאות של מנהל ההשקעות גם כשהתבקש לשלמן, והנטל הכרוך בכך נפל על הנתבע ועל קרוגר, בזמן שהחברה שבבעלות התובע נהנתה מדמי ניהול.
43. באשר למהימנות של חוות דעת סרגו טוען הנתבע כי עו"ד סרגו הודה בחקירתו כי הסתמך רק על מסמכים שמסר לו התובע, וכי הוא אינו מומחה בדיני חברות או בקרנות גידור. עו"ד סרגו הודה בחקירתו כי השליטה בענייני התאגיד נמצאת אצל האורגנים הבכירים והדירקטורים שלו, וכי בניגוד לנטען ע"י התובע תפקיד הדירקטור אינו סמלי כלל. לטענת התובע עו"ד סרגו הודה בחוות דעתו כי על פי הדין החל במדינת ניו יורק היה על התובע לעתור לבית המשפט העליון של מדינת ניו-יורק. לגרסת הנתבע, עו"ד סרגו אף אישר שזכות הפניה לערכאות מותנית בסירוב התאגיד למסור את המידע, כאשר במקרה הנוכחי לא הוכח סירוב מצדו של מנהל ההשקעות למסור את המידע המבוקש, ולא הוכח גם כי נעשו פניות מצד התובע לאדמיניסטרטור, לבנק, לעו"ד ולרו"ח של מנהל ההשקעות. לפיכך, מכיוון שלא מוצו ההליכים טרם הגשת התביעה – הרי שתביעה זו מוקדמת ויש לדחותה. עוד טוען הנתבע כי באופן כללי עו"ד סרגו לא גילה מומחיות בדין הזר, וכי מסר הצהרות נטולות אסמכתאות לגבי הדין החל במדינת ניו יורק.
44. הנתבע טוען כי התובע ועו"ד סרגו לא חלקו על חוות הדעת של עו"ד כצמן, אשר לפיה חובת שמירת המסמכים או החשבונות אינה חלה על הנתבע בשמשו כבעל מניות במנהל ההשקעות. לפי חוות דעת זו, חובת האמונאות היא של הדירקטור כלפי בעלי המניות, דהיינו של התובע כלפי הנתבע, ולא של בעל המניות (קרי: הנתבע) כלפי הדירקטור (קרי: התובע).
45. הנתבע מוסיף וטוען כי התובע לא עמד בתנאים המוקדמים הקבועים במשפט המקובל על מנת שתקום זכותו לקבלת חשבונות. יתרה מזו: הסעדים שהתבקשו על ידי התובע מקומם בתביעה נגזרת שהגשתה טעונה אישור של בית המשפט - ולא בתביעה אישית של התובע.
46. הנתבע מוסיף וטוען כי התובע פנה באמצעות עו"ד סרגו לאדמיניסטרטור על מנת לקבל מידע, אך הסתיר עובדה זאת מבית המשפט משום שהתשובות שקיבל לא מצאו חן בעיניו. לטענת הנתבע יש בכך כדי להעיד על כך שהתובע מודע לכך שהמידע המבוקש על ידו מצוי אצל האדמיניסטרטור ולא אצל הנתבע.