37. באשר להתפטרותם של קרוגר והנתבע מדירקטוריון מנהל ההשקעות טוען הנתבע כי התובע לא עתר לקבלת סעד כלשהו כנגד התפטרויות אלו, אשר הדין החל לגביהן הוא דין איי הבתולה הבריטיים, וכי דין זה לא הוכח על ידי התובע. לטענת הנתבע, התובע גם לא הוכיח כי התפטרויות אלו היוו הפרה של הסכם בעלי המניות, וכי הסכם בעלי המניות הגביל ממילא את חובותיהם וזכויותיהם של בעלי המניות לחובות וזכויות כלפי מנהל ההשקעות בלבד. לגרסת הנתבע, הסכם בעלי המניות לא אסר על צד להסכם זה להתפטר מתפקידיו, וכל שנקבע בהסכם בעלי המניות הוא כי על בעלי המניות מוטלת החובה להצביע בעד מינוי של דירקטור שהוצע ע"י בעל המניות שדירקטור מטעמו חדל לכהן. באשר לטענות לגבי תרמית והונאה כביכול מטעם הנתבע, הרי שהתובע לא עמד בנטל הכבד המוטל עליו עפ"י הדין על מנת להוכיחן.
38. הנתבע מוסיף וטוען כי הסכם בעלי המניות הסתיים עם התפטרותו של קרוגר מתפקידיו אצל מנהל ההשקעות ומכירת כל מניותיו של קרוגר במנהל ההשקעות בסכום סמלי לנתבע. לשיטת הנתבע, התובע ידע על פעולות אלה ולא התנגד להן מאחר שבאותה שנה הוא עצמו רצה למכור את מניותיו אצל מנהל ההשקעות.
39. באשר לטענות התובע ביחס לחובות המוטלות על הנתבע כבעל מניות במנהל ההשקעות, הרי שמדובר בהנחה בלבד לפיה בעל מניות בחברה הרשומה באיי הבתולה הבריטיים הינו בעל סמכויות ביצועיות ואחריות מנהלית. הנתבע גורס כי הנחה זו לא הוכחה על ידי התובע.
40. הנתבע טוען כי התובע לא ביקש סעד של הרמת מסך והוא מנוע מלייחס לו באופן אישי את ההתחייבויות של מנהל ההשקעות כלפיו. הנתבע ביקש את אישור מנהל ההשקעות על מנת לפעול בשמו ולקבל נתונים, וזאת - באמצעות יפוי הכוח עליו התבקש התובע לחתום מכוח היותו הדירקטור היחיד במנהל ההשקעות. אלא שהתובע סירב לעשות זאת למרות שהוסבר לו על ידי הנתבע כי סירובו לחתום על ייפוי הכוח יוליך להתמוטטות מנהל ההשקעות. לדברי הנתבע, בכך יש להעיד על כך שלנתבע לא הייתה גישה לנתוני מנהל ההשקעות, וכי אין ממש בטענת התובע לפיה הנתבע ביקש לדאוג לפעילות מנהל ההשקעות אך בה בעת נמנע מלעשות כן.
41. עוד טוען הנתבע כי לתובע אין כלל זכות עמידה משאינו מחזיק בתעודת מניה של מנהל ההשקעות, ולא הוכיח כי פרע את חובו למנהל ההשקעות בגין המניות מכוחן הוא תובע. בנוסף טוען הנתבע כי התובע לא הוכיח כי העביר למנהל ההשקעות סכום כסף כלשהו, וכי לכן התובע הוא זה שהפר הפרה יסודית את הסכם בעלי המניות. בהקשר זה סבור הנתבע כי בית המשפט לא היה צריך לאפשר הגשת מסמכים המעידים, לטענת התובע, על כספים שהעביר התובע למנהל ההשקעות (מוצג ת/1) אשר הוצגו באמצעות ב"כ התובע ולא באמצעותו של עד. לטענת הנתבע, התובע לא דיבר אמת כאשר העיד כי סכומים אלו נכללו בהשקעתו במנהל ההשקעות בהתאם לסעיף 3 בהסכם בעלי המניות. יתרה מזו: המסמכים שהוגשו וסומנו כת/1 הם צילומים בלבד, תוכנם לא נתמך בתצהיר, ואין לבית המשפט מידע לגבי מקורם של מסמכים אלה, מי ערך אותם, היכן נמצאים המסמכים המקוריים, ומדוע לא הוגשו המסמכים המקוריים. לנתבע גם לא ניתן זמן נוסף לחקור על כל אחד מהמסמכים שלא היו מוכרים לו, ולפיכך נשללה ממנו הלכה למעשה זכות החקירה הנגדית. בנוסף, מדובר במסמכים שנועדו להוכיח טענה חשבונאית ולכן חובה הייתה להגישם במסגרת חוות דעת חשבונאית ערוכה כדין.