139. מניתוח העובדות שפורטו לעיל עולה כי התובע בחר להעלות לראשונה את דרישתו למתן חשבונות כשנתיים לאחר שהפסיק לקבל תשלומים ממנהל ההשקעות, דהיינו בשנת 2009. לא מצאתי כי תקופה של שנתיים ימים מאז הפסיק התובע לקבל תשלומים ממנהל ההשקעות ועד למועד העלאת דרישתו לקבלת חשבונות בפני הנתבע, אשר נומקה ע"י התובע בכך שלא דרש חשבונות מהנתבע בשל המשבר הכלכלי בארה"ב, הינה תקופה ארוכה שיש בה כדי להצדיק ולבסס דחיית התביעה דנן מחמת שיהוי, וכאשר יוזכר כי התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבע בניו ג'רזי כבר בשנת 2010.
140. בנוסף אני סבור כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש ממנו כדי להוכיח שמצבו הורע בשל השיהוי שדבק בהגשת תביעה זו. טיעוניו של הנתבע שנועדו ליצור מצג לפיו הוא נדרש כיום, כביכול, "להעלות מן המצולות" מסמכים וחשבונות למרות שהחברות בהן עסקינן כבר חדלו מלהתקיים – דינם להידחות. התובע העלה את דרישתו למתן חשבונות עוד בשנת 2009, כאשר לפחות חלק מהחברות המעורבות היו עדיין פעילות. הודעה זו נמסרה לנתבע מספר חודשים לאחר שהוא הודיע על התפטרותו מתפקידיו במנהל ההשקעות. הסיבה להתארכות ההליכים מאז העלאת הדרישה לקבלת המסמכים המבוקשים על ידי התובע נעוצה בהתנהלותו של הנתבע עצמו, אשר טען בפני בית המשפט בניו ג'רזי "טענת פורום לא נאות", ואף מיאן ליתן לתובע חשבונות גם בהליך דנן. אשר על כן, אין הנתבע יכול לבסס טענת מניעות ושיהוי כנגד התובע בשל התארכות ההליכים הנובעת במידה רבה מהתנהלותו שלו. יתרה מזו: משנודע לנתבע עוד בשנת 2009 על דרישת התובע לקבלת חשבונות אין לקבל טענת הנתבע לפיה לא הוטל עליו לשמור החשבונות המבוקשים לתקופה העולה על 7 שנים מלפני הגשת התביעה. מטעם זה, אין גם מקום לקבל טענתו בדבר נזק ראייתי, כביכול, שנגרם לו.
141. אוסיף ואציין, כי איני מוצא ממש גם בטענת הנתבע לפיה המידע המבוקש והנטען אבד בסופת הוריקן שהתרחשה בשנת 2010 (ס' 86 לתצהיר הנתבע). הנתבע צירף שדר דוא"ל מיום 30.6.2014 מגורם כלשהו בסיטקו אשר אמנם אישר כי המידע אבד בהוריקן - על מנת לתמוך בו את טענתו זו (נספח 17 לתצהיר הנתבע). אולם, מעיון בהודעת דוא"ל זו עולה כי לא מדובר באישור רשמי מאת סיטקו אלא בהודעת דוא"ל שנשלחה מגורם בלתי ידוע, אשר מעמדו וסמכותו לא הוכחו בפניי. ממילא לא מצאתי סבירות בטענת הנתבע לפיה מידע רב בקשר לכספים יכול שיהיה נטול כל גיבוי, והדיווח על כך יהיה לקוני וחסר הנמקה מפורטת.
142. אשר על כן, טענותיו של הנתבע להתיישנות, שיהוי, מניעות והתנהגות המשנה תנאיה של ההתקשרות נושא הסכם בעלי המניות, נדחות בזאת.
ה. האם התובע חסום מהגשת התביעה דנן נוכח היותו בעל סטטוס של "פושט רגל" בארה"ב?
143. לאחר בחינת וניתוח טענות הצדדים והמסמכים שהוצגו בפני הגעתי לכלל החלטה כי אין בידי לקבל טענת הנתבע לפיה התובע חסום מלהגיש התביעה דנן בשל היותו "פושט רגל" בארה"ב. אפרט עיקר נימוקי לקביעתי זו:
144. ראשית, על פי חוות דעת סרגו, כאשר חייב מגיש בקשה להכריז עליו פושט רגל תחת "פרק 11" בחוק פשיטת הרגל של ארה"ב, החייב נותר בעלים של הנכסים ויש לו מעמד מלא לטעון טענות ביחס לנכסי פשיטת הרגל כנגד צדדים שלישיים. יתרה מזו: חייב שמגיש בקשה לפי "פרק 11" בחוק פשיטת הרגל של ארה"ב, אינו מאבד שליטה בענייניו המשפטיים והפיננסיים (ר' חוות דעת סרגו מיום 17.12.2015). עו"ד סרגו לא נשאל בחקירתו על חוות דעת זו, וחוות דעתו זו לא נסתרה. משכך, על פי חוות דעת סרגו התובע אינו חסום מהגשת התביעה, גם אם הוכרז ככזה בארה"ב.
145. שנית, התובע נשאל בחקירתו הנגדית האם בקשתו להכריז על עצמו כפושט רגל התקבלה. התובע השיב כי הגיש אמנם בקשה לפשיטת רגל, אך טרם התקבלה החלטה בבקשתו זו. התובע הסביר כי במסגרת ההליך לפי "פרק 11" עליו להגיש תוכנית הבראה שטרם הוגשה על ידו (עמ' 24, ש' 13-17 לפרו'). עדותו זו של התובע לא נסתרה על ידי הנתבע, ולא הוגש מאז לבית המשפט שום עדכון לפיו התובע הוכרז כפושט רגל בארה"ב או כי ניתן צו פשיטת רגל או צו כינוס נכסים או עיכוב הליכים בעניינו, ובכלל זה אף לא ביחס לשאלה האם בהתאם לצו פשיטת הרגל או צו עיכוב ההליכים בארה"ב מנוע התובע מלהגיש תביעות כנגד צדדים שלישיים.
146. שלישית, לא הוצגה בפניי כל תשתית עובדתית רלוונטית להכרה בצו פשיטת הרגל של התובע, ככל שניתן, כפסק חוץ. אוסיף ואציין, בבחינת למעלה מן הצורך, כי מושכלות יסוד הן כי אף אם ניתן צו פשיטת רגל בארה"ב, הרי שאין צו כזה נקלט בישראל באופן אוטומטי, אלא שמדובר בפסק חוץ שיש לבחון האם יש מקום לקליטתו בישראל בהתאם להוראות חוק אכיפת פסקי חוץ. החוק והפסיקה הכירו בשתי דרכים עיקריות לקליטה פסק חוץ: אכיפה והכרה.
147. כבר עתה ניתן לציין כי סעד האכיפה אינו רלוונטי לעניין הנוכחי נוכח העובדה שאין מדובר בפסק חוץ המטיל חיוב אישי. בחינת טענתו של הנתבע מעלה כי היא מתמקדת בהכרה בסטטוס של התובע כפושט רגל לכאורה.
148. סעד ההכרה בפסק חוץ כולל שני מסלולי משנה: המסלול הראשון הוא הכרה ישירה בפסק החוץ (ס' 11(א) לחוק אכיפת פסקי חוץ) אשר הינה רלוונטית כאשר פסק החוץ מהווה את עיקר עילת התביעה בבית המשפט בישראל. השאלה המרכזית שיש לבחון במסגרת בחינתו של מסלול משנה זה היא האם קיימת אמנה דו-צדדית בין ישראל לבין המדינה בה ניתן פסק החוץ. במקרה הנוכחי, לא הוצג או הוכח בפניי כי קיימת אמנה דו צדדית בנושא זה בין ישראל לבין ארה"ב או מדינת ניו-יורק, שם מתנהל לכאורה הליך פשיטת הרגל בעניינו של התובע.
149. עוד ראוי להעיר כי בפסיקה הוזכרה גם אפשרות נוספת להכרה ישירה בפסק חוץ, אשר זכתה לכינוי "הכרה ישירה פסיקתית". ואולם, בית המשפט העליון הביע עמדתו כי קיים קושי רב ביישום הכרה ישירה "פסיקתית" בעניינים הנוגעים לחדלות הפירעון (ע"א 1297/11 מרטין לוין נ' רו"ח אהרון זוהר (פורסם בנבו, 29.12.2013) (להלן: "עניין מרטין לוין"), בפס' 21).
150. המסלול השני הקבוע בחוץ אכיפת חוץ פסקי חוץ הוא "מסלול ההכרה האגבית" (ס' 11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ) שעניינו הכרה אגבית בפסק החוץ אגב דיון בנושא אחר. התנאי להכרה אגבית הוא "שמן הדין והצדק לעשות כן", כאשר הצד המבקש לשלול הכרה אגבית יכול לטעון, לדוגמה, כי נפלו פגמים מהותיים בהליך שהתנהל בבית המשפט הזר (עניין מרטין לוין, בפס' 5-6).
151. בעניין מרטין לוין נקבע כי אין להכיר בצו פשיטת רגל בהכרה אגבית במצב דברים בו ההכרה בצו פשיטת רגל הינה הכרחית לשם ביסוס סמכותו של בית המשפט לדון בתביעה מלכתחילה (ר' עניין מרטין לוין, בעמ' 10). במובן זה, גם אם הייתי מניח שכנגד התובע ניתן בארה"ב צו פשיטת רגל המונע ממנו מלהגיש תביעות נגד צדדים שלישיים, הרי שבמקרה הנוכחי הכרה בצו שכזה יורדת לשורש סמכותו של בית משפט זה לעסוק בתביעה שהגיש התובע, ומשכך - אין מדובר בהכרה אגבית אלא בפסק חוץ שיש להכיר בו במסגרת הליך של הכרה ישירה.
152. בהתחשב בכל האמור לעיל לא מצאתי כי הנתבע הוכיח טענתו לפיה התובע איננו כשר להגיש התביעה דנן נוכח הליכי פשיטת הרגל המתקיימים בעניינו בארה"ב, ככל שאלו עדיין מתקיימים.
V. סוף דבר
153. כפועל יוצא מכל האמור לעיל התביעה מתקבלת באופן חלקי ובמובן זה שהנני מחייב בזאת את הנתבע למסור לידי התובע תוך 60 ימים ממועד מתן פסק דין זה את כל החשבונות נושא התביעה דנן הקשורים במנהל ההשקעות, לרבות אלו המפורטים בסעיף 127 לעיל לפסק דין זה, וכל זאת – בהתייחס לתקופה שמיום 13.7.2004 ועד למועד הגשת התביעה דנן ביום 10.6.2014.
154. כל החשבונות הנ"ל והפירוט הכרוך במסירתם לתובע ימסרו על ידי הנתבע לידי התובע במועד שנקבע בסעיף 153 לעיל כשהם מאומתים בתצהיר שיערך ויחתם על ידי הנתבע ויאומת כדין, וכל זאת - בצירוף כל האסמכתאות הנדרשות.
155. למען הסר כל ספק, מוצא אני לנכון לציין כי עוד בהחלטתי מיום 31.5.2015 נקבעה זכאותו של התובע לפיצול סעדים במובן זה שאם יבקש התובע להגיש תביעה כספית חדשה ונפרדת כנגד הנתבע בהסתמך על החשבונות שיקבל מן הנתבע עפ"י פסק דין זה - אזי תביעתו זו ופסק דין זה לא יהוו מחסום לכך.
156. כל יתר הסעדים אשר נתבעו ע"י התובע בגדר התביעה דנן, לרבות הסעד שעניינו חיובו של הנתבע במתן חשבונות המתייחסים לקרן הגידור ולמנהל ההשקעות השלישי – נדחים בזאת.
157. בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, ובכלל זה בהתחשב גם בכך שחלק מהתביעה התקבל ואילו חלק אחר נדחה בפסק דין זה – הנני מחייב בזאת את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 55,000 ₪. בקביעתו של סך זה נלקחו על ידי בחשבון גם הוצאותיו של התובע הכרוכות בטיסתו, ובטיסת עו"ד סרגו מארה"ב לישראל, ושהותם כאן לצורך מתן עדויותיהם בהליך זה, כמו גם הוצאות מיוחדות נוספות שנגרמו לתובע ובכלל זה הוצאות לתרגומים ואישורים הכרוכים בכך.
בנוסף הנני קובע בזאת כי מלוא הסך הנ"ל של 55,000 ₪ ישולם ע"י הנתבע לידי התובע תוך 30 ימים אשר יימנו ממועד מתן פסק דין זה שאם לא כן יתווסף לחיוב זה חיוב נוסף בתשלום ריבית והפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן בהתאם להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 בגין התקופה שתחושב ממועד מתן פסק דין זה ועד למועד פירעונו בפועל של מלוא הסך הנ"ל של 55,000 ₪ לידי התובע.
158. המזכירות תודיע טלפונית לב"כ הצדדים על מתן פסק דין זה ותמציא לידיהם פסק דין זה בדואר רשום או באמצעות הפקסימיליה.
ניתן היום, ג' ניסן תשע"ח, 19 במרץ 2018, בהעדר הצדדים.
בנימין ארנון, שופט