במקרה הנוכחי, מבסס התובע את תביעתו על החזקתו במניות של מנהל ההשקעות. משכך, לא קיימת לנתבע זכות למתן חשבונות בקשר לקרן הגידור, ובמקרה זה גם לא הוכחה בפניי כל חובה שיש לנתבע כלפי התובע בקשר לקרן הגידור.
יתרה מזו: גם אם היו התובע והנתבע מחזיקים במניות מסוג א' של קרן הגידור מכוח היותם משקיעים באופן פרטי בקרן הגידור הרי שלא היה בעובדה כזו כדי לבסס את זכותו של התובע כלפי הנתבע לקבל חשבונות השייכים לקרן הגידול מכוח אחזקתו במניות של מנהל ההשקעות כפי שהוא מתיימר לעשות בתביעתו זו.
117. שנית, העובדה כי התובע שימש כדירקטור במנהל ההשקעות אינה מקנה לו זכות לקבלת חשבונות מקרן הגידור. אכן, במקרים מסוימים הוכרה בחוק החברות (ס' 265(ג) לחוק החברות) ובפסיקה זכותו של דירקטור בחברה לעיין במסמכים של חברה קשורה. כך, למשל, כאשר מדובר בדירקטור חיצוני, אשר העיון דרוש לו לצורך מילוי תפקידיו, או כאשר מדובר בדירקטור בחברה שהינה חברת אחזקות שכל תפקידה הוא להחזיק את מניותיה של חברת הבת (ר' לדוג' ה"פ (חיפה) 31604-02-11 גרבל נ' איתם הנדסה אזרחית בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 2.10.2012) בפס' 12-14 לפסק דינו של הש' ר' סוקול). אולם, לא בכך עוסקת התביעה דנן. התובע אינו דורש בתביעתו זו לקבל חשבונות מקרן הגידור לצורך מילוי תפקידיו כדירקטור במנהל ההשקעות. כזכור, התובע עצמו טען כי תפקידו כדירקטור במנהל ההשקעות היה "סמלי".
יתרה מזו: אף אם ניתן היה לראות בקרן הגידור משום "חברה קשורה" ביחס למנהל ההשקעות, הרי שמהראיות שהוצגו בפני עולה בצורה ברורה כי מנהל ההשקעות איננו בגדר חברת אחזקות, ולא הוכח איפוא כי יש לראות בשני גופים אלה כמעין ישות אחת. כאמור, בנסיבות אלה לא הוכחו בפניי קיומם של יחסים מיוחדים בין התובע לבין הנתבע בכל הקשור לקרן הגידור, וזאת, במיוחד, כאשר התובע שימש בעל מניות ודירקטור במנהל ההשקעות, וגם הנתבע שימש כבעל מניות וכמנהל במנהל ההשקעות, ולא בקרן הגידור.
118. שלישית, אינני סבור כי עילת התביעה למתן חשבונות מאת קרן הגידור מצויה בידי התובע. ככל שנצברו רווחים בקרן הגידור שלא הועברו למנהל ההשקעות – הזכאות לקבלם שייכת למנהל ההשקעות בהתאם למוסכם בין קרן הגידור לבין מנהל ההשקעות במסגרת הסכם הניהול, ולא לתובע. לפיכך, ככל שקיימת עילה למתן חשבונות כנגד קרן הגידור, הרי שעילה זו שייכת למנהל ההשקעות, אשר זכאי לקבל דמי הניהול ותמריצים מקרן הניהול, ולא לתובע אשר זכאי לקבל חלק מדמי הניהול והתמריצים האלה רק בעקיפין, מכוח היותו בעל מניות במנהל ההשקעות, ואף זאת – רק כאשר מנהל ההשקעות ימצא לנכון לחלקם בין בעלי מניותיו.
יתרה מזו: אין הליך זה מהווה אכסניה נאותה וראויה לשם ברור הזכאות של מנהל ההשקעות לקבל כספים מאת קרן הגידור בהתאם להסכם הניהול שנכרת ביניהם.
119. רביעית, ובהמשך לאמור לעיל: בהתאם להסכם הניהול התחייב מנהל ההשקעות לסודיות מלאה בכל התחומים הקשורים בקרן הגידור ועסקיה (ס' 9 להסכם הניהול). לפיכך, גם אם הייתה לנתבע חובת נאמנות כלפי התובע בקשר לקרן הגידור - הרי שממילא הוא לא היה רשאי לחשוף חשבונות של קרן הגידור מבלי לקבל תחילה אישור לכך מאת קרן הגידור. בהקשר זה ראוי להבהיר כי אין בחובת סודיות זו של מנהל ההשקעות כלפי קרן הגידור כדי לחסום את דרכו של התובע לקבלת חשבונות מאת מנהל ההשקעות בקשר לכספים שהועברו ע"י קרן הגידור למנהל ההשקעות מכוחם של הסכם הניהול או של הסכם בעלי המניות.
120. אשר למנהל ההשקעות השלישי: לא מצאתי כי התובע זכאי לקבל חשבונות מאת מנהל ההשקעות השלישי מאחר שלא הוכחה בפניי מערכת יחסים מיוחדת שבין התובע לבין הנתבע בקשר לחברה זו, וגם לא הוכחה זכות לכאורית של התובע לקבלת כספים שעילתם בחשבונות הקשורים במנהל ההשקעות השלישי. אפרט עיקר נימוקי לקביעתי זו:
121. ראשית, אין חולק כי התובע מעולם לא היה בעל מניות במנהל ההשקעות השלישי ו/או נושא תפקיד בו. על פי עדותו של הנתבע מנהל ההשקעות השלישי נמצא בבעלות חברה שהוא, הנתבע, הינו בעל המניות היחיד בה (עמ' 71, ש' 29-31; עמ' 72, ש' 1-5). לפיכך, לא הוכח כל קשר של התובע לחברה זו, וממילא שגם לא הוכחה זכותו של התובע לקבל ממנה חשבונות כלשהם.
122. שנית, לא ברורה גם מהות טענתו של התובע בקשר לכספים שהועברו למנהל ההשקעות השלישי מקרן הגידור. ככל שלתובע קיימות טענות בקשר לנסיבות פיטורי מנהל ההשקעות מניהול קרן הגידור והחלפתו במנהל ההשקעות השלישי, הרי שמדובר בטענות השמורות למנהל ההשקעות, ואין מקומן במסגרת ההליך דנן. בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי לכאורה נתגלה שיהוי ניכר בפעולותיו של התובע בנושא זה, שכן התובע לא נקט בהליך משפטי כנגד מנהל ההשקעות השלישי בשנת 2009, או בסמוך לכך, כאשר נודע לו על פיטוריו של מנהל ההשקעות ע"י קרן הגידור ועל מינויו של מנהל ההשקעות השלישי במקומו, או על העברות כספים מקרן הגידור אל מנהל ההשקעות השלישי.
123. שלישית, טענות התובע לקבלת חשבונות מאת מנהל ההשקעות השלישי לא נזכרות כלל במסגרת כתב התביעה, ומנהל ההשקעות השלישי אף לא נתבע מלכתחילה במסגרת כתב התביעה יחד עם מנהל ההשקעות וקרן הגידור, אשר נמחקו מן התביעה לאחר מכן. במובן זה, מדובר בהרחבת חזית אסורה שאין להתירה, ואין ליתן סעד כלשהו בגינה.
124. בהסתמך על כל האמור לעיל הנני קובע בזאת כי התובע הוכיח כי קיימת לו זכות לכאורית לקבלת חשבונות מאת מנהל ההשקעות, מאידך התובע לא הוכיח זכאותו לקבל חשבונות מאת קרן הגידור או מאת מנהל ההשקעות השלישי – ותביעותיו כנגד הנתבע ביחס לגופים אלו נדחות בזאת.
4. הערות לעניין החשבונות המבוקשים על ידי התובע
125. באשר לחשבונות המבוקשים הדגיש התובע במסגרת תביעתו את סעיף 4h בהסכם בעלי המניות לפיו:
"(h) The Corporation shall keep full and faithful books of account, in which shall be entered fully and accurately each and every transaction of the Corporation. All of said books of account, as well as the minute books, stock transfer books and all of other books of record of the corporation shall be at all times open to the inspection and examination of the Stockholders of their duly representatives".
126. נוכח קביעתי דלעיל בדבר היותו של הנתבע בעל מניות השליטה של מנהל ההשקעות, בעל הכוח והיכולת להכווין את פעולותיו של מנהל ההשקעות, והמנהל והשולט בפועל (דה –פקטו) במנהל ההשקעות בתקופה הרלוונטית, ובדבר התקיימותם בינו לבין התובע – בעל מניות המיעוט במנהל ההשקעות - של יחסים המצדיקים מתן חשבונות לתובע בקשר למנהל ההשקעות, הרי שקיימת הצדקה לחייב הנתבע לקיים החובות שהוטלו על מנהל ההשקעות בכל הנוגע לשמירת מסמכים ובדיקת נכונותם כמבוקש ע"י התובע בתביעתו זו.
127. אשר על כן, הנני מוצא כי התובע זכאי לקבל מהנתבע חשבונות הקשורים במנהל ההשקעות, אשר יכללו בין היתר, את ספרי החשבונות של מנהל ההשקעות, פרוטוקולים, מסמכי העברת מניות או מסמכים אחרים כלשהם הקשורים בהתחשבנות שבין מנהל ההשקעות לבין קרן הגידור ולחלוקת רווחים הנובעים מכך בין בעלי המניות של מנהל ההשקעות, וכל זאת בהתייחס לתקופה הרלוונטית כפי שתפורט בסעיף 153 להלן.
ד. האם יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, שיהוי או מניעות?
128. מושכלות יסוד הן כי כאשר עומד לדיון בבית משפט בישראל עניין שמעורב בו דין זר, מורים כללי המשפט הבינלאומי הפרטי על כך שהוראות דיוניות תידונה בהתאם לדין הפורום המקומי (Lex Fori). מוסד ההתיישנות בדין הישראלי הינו בעל משמעות דיונית, ולפיכך יש לדון בטענת ההתיישנות על פי דין הפורום (ר' ע"א 6860/01 חמאדה נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד נז(3) 8, 18 (2003)).
129. משכך, אין בידי לקבל טענת הנתבע לפיה יש להחיל על התביעה דנן את דיני ההתיישנות החלים במדינת ניו יורק אשר לפיהם תקופת ההתיישנות הינה בת 6 שנים. כפי שכבר פורט לעיל, במקרה הנוכחי את טענת הנתבע בדבר התיישנות התובענה דנן יש לבחון על פי דיני ההתיישנות החלים בישראל.
130. התובע עותר לכך שבית המשפט יענה לבקשתו ויעניק לו צו למתן חשבונות כנגד הנתבע בקשר למנהל ההשקעות ובקשר לקרן הגידור, החל מיום הקמתן, דהיינו החל משנת 1999. מנגד, הנתבע טוען כי עילת התביעה של התובע המבוססת על טענתו לפיה לא קיבל דוחות ממנהל ההשקעות נולדה עוד בשנת 1999, כאשר כבר אז התובע לא קיבל דוחות מאת מנהל ההשקעות. לפיכך, סבור הנתבע כי תביעתו של התובע התיישנה עוד בשנת 2005, דהיינו - לאחר חלוף 6 שנים ממועד היווצרותה של עילת התביעה כנדרש לפי דיני ההתיישנות של מדינת ניו יורק. לחילופין טוען הנתבע כי על פי דיני ההתיישנות החלים בישראל תביעתו של התובע התיישנה לאחר חלוף 7 שנים מהמועד בו נודע לתובע לראשונה כי אינו מקבל דוחות ממנהל ההשקעות, דהיינו כבר בשנת 2006.
131. אין בידיי לקבל טענות אלה הנטענות ע"י הנתבע ואפרט להלן טעמי לקביעתי זו.
132. התביעה דנן עניינה בעילה של זכות לאכוף חיוב במתן חשבונות. עילה זו הינה עילה תביעה מתמשכת המתחדשת מיום ליום, כל עוד מתקיימים בין הצדדים היחסים המיוחדים המצדיקים את מתן החשבונות המבוקשים. בהקשר זה, נקבע בפסיקה ובספרות המשפטית כי תביעה למתן חשבונות מזכה בזכות לקבלת חשבונות עבור תקופה בת שבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה (ע"א 502/88 אדמונד שמעון נ' עיזבון המנוח אלפרד שמעון ז"ל, פ"ד מד(3) 833, 835 (1990) (להלן: "עניין שמעון"); ע"א 4868/15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מגי גלזר (פורסם בנבו, 29.7.2015); ע"א 8713/11 משה צאיג נ' חברת ע. לוזון נכסים והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 20.8.2017) בפס' 32; ט' חבקין, "התיישנות" 141 (2014)).
133. התביעה דנן הוגשה ביום 10.6.2014, משכך, נוכח היותה של העילה למתן חשבונות מתמשכת ומתחדשת, הרי שההתיישנות במקרה זה תחול רק לגבי מתן חשבונות בגין התקופה שהסתיימה שבע שנים קודם להגשת התביעה, כלומר ביום 10.6.2007, אך לא לגבי מתן חשבונות בגין התקופה הנמנית מאותו מועד ועד למועד הגשת התביעה.
134. עם זאת, במקרה הנוכחי טען התובע כי יש להביא בחישוב מניין תקופת ההתיישנות גם את העובדה כי הגיש כנגד הנתבע תביעה דומה בניו ג'רזי עוד ביום 30.4.2010, תביעה אשר נדחתה ביום 28.3.2013 משנתקבלה שם טענת הנתבע בדבר "פורום בלתי נאות". בנסיבות אלה טוען התובע לתחולת החריג הקבוע בסעיף 15 בחוק ההתיישנות הקובע כדלקמן: "הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".
135. כידוע, על הטוען לקיומו של חריג כלשהו לכלל ההתיישנות מוטל הנטל להוכיח טענתו זו (ע"א 10591/06 יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ (פורסם בנבו, 12.7.2010) בפס' 28). במקרה הנוכחי, היות שהתובע הגיש תביעה כנגד הנתבע למתן חשבונות בניו ג'רזי עוד ביום 30.4.2010, ותביעתו זו נדחתה ביום 28.3.2013 (תקופה בת שנתיים, 10 חודשים ו-28 ימים) מבלי שהדבר יחסום את התובע מלהגיש התביעה דנן, הרי שמרוץ ההתיישנות בתקופה שבין הגשת התביעה בניו ג'רזי לבין מועד דחייתה שם מפסיק את מרוץ ההתיישנות (ר' בש"א (י-ם) 1124/08 Jerusalem Enterprise Inc. נ' עוה"ד יאיר גרין ורון פינשטיין – המפרקים (פורסם בנבו, 11.3.2008) בפס' 11). לפיכך, יש להוסיף את תקופת ניהול התביעה בניו ג'רזי לתקופת ההתיישנות בת 7 השנים שקדמו למועד הגשת התביעה, כך שמסכימת שתי תקופות זמן אלו עולה כי התביעה דנן התיישנה רק לגבי התקופה שקדמה ליום 13.7.2004 (ר' עניין שמעון, בעמ' 836).
136. אין בידיי לקבל טענות הנתבע באשר לדחיית התביעה דנן מחמת קיומם של שיהוי, מניעות או שינוי בהתנהגות הצדדים. סעיף 27 בחוק ההתיישנות אמנם אינו שולל את סמכותו של בית המשפט לדחות תביעה מחמת שיהוי בהגשתה גם בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. אולם, בפסיקת בתי המשפט נקבע לא אחת כי דחייתה של תביעה אזרחית מחמת שיהוי בהגשתה תיעשה במקרים חריגים בלבד, כאשר בנוסף להשתהות בהגשת התביעה הוכיח הנתבע קיומם של תנאים נוספים: (1) השיהוי בהגשת התביעה מבטא ויתור על זכויות התובע; וכן (2) מצבו של הנתבע הורע עקב השיהוי בהגשת התביעה. תנאי נוסף שהוזכר בהקשר זה נוגע להתנהלות בחוסר תום לב מצד המשתהה בהגשת התביעה. בין הקריטריונים שעל בית המשפט לבחון בהפעלת שיקול דעתו בנושא דחיית התביעה מחמת שיהוי שדבק בה הוא משך השיהוי הנטען. עוד נקבע כי הנטל על הטוען לסילוק תביעה מחמת שיהוי הוא כבד ורב (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 446-448 (2003); ע"א 5110/05 מנהל מקרקעי ישראל נ' קלרה שטיינברג (פורסם בנבו, 18.1.2007) בעמ' 8; ע"א 6182/14 אינבסטלום הולדינגס בע"מ נ' ספריית יפת בע"מ (פורסם בנבו, 3.5.2016) בפס' 13; ע"א 4352/15 דניאל קורן נ' אורן הראל (פורסם בנבו, 2.8.2017) בפס' 50).
137. במקרה שלפניי, התובע לא דרש חשבונות מן הנתבע כל עוד קיבל את תשלומי התמריצים עד לסוף שנת 2006. לטענת התובע עצמו, על אף שהפסיק לקבל את תשלומי התמריצים כבר בסוף שנת 2006, הוא פנה לנתבע בדרישה למתן חשבונות רק בחודש אוגוסט 2009 (ר' לדוג' דוא"ל מיום 27.8.2009 ששלח התובע לנתבע, נספח 11 לתצהיר התובע) משום שהאמין כי ממילא לא היה זכאי לקבל רווחים ממנהל ההשקעות נוכח המשבר הכלכלי החמור שפקד את השוק האמריקאי בשנים 2007-2008.
138. איני מקבל טענת הנתבע לפיה מאחר שהעילה למתן חשבונות נולדה לתובע עוד בשנת 1999, כאשר התובע לא קיבל דוחות כספיים מאת מנהל ההשקעות ולא הלין על כך, הרי שיש לדחות תביעתו זו מחמת שיהוי. זכותו של התובע לקבלת חשבונות כבעל מניות במנהל ההשקעות הינה זכות מתמשכת ומתחדשת. משכך, התובע זכאי לדרוש מתן חשבונות בגבולות תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. במילים אחרות: אין בעובדה שהתובע לא עמד על זכותו כבעל מניות לקבלת חשבונות עד לשנת 2009 כדי להוות ויתור על זכות מתחדשת זו, ככל שזכות זו מוקנית לו וטרם התיישנה עפ"י חוק ההתיישנות.