97. עדויות אלו אינן מתיישבות עם טענת הנתבע לפיה התובע היה המוציא והמביא במנהל ההשקעות ובעל השליטה הכל יכול במנהל ההשקעות (ס' 25 לתצהיר הנתבע). מתוכן עדותו של הנתבע עולה כי הנתבע היה בעל תפקיד מרכזי בניהולו של מנהל ההשקעות, וכי הוא אף הודה בכך שמנהל ההשקעות הוקם כתוצאה מרעיון שלו, כאשר רק הוא מבין שלושת בעלי המניות במנהל ההשקעות היה בעל הניסיון והידע בתחום ההשקעות. מכאן נובע כי הנתבע היה, בנוסף להיותו בעל מניות הרוב במנהל ההשקעות, גם נושא משרה חשוב ומרכזי אצל מנהל ההשקעות.
98. שנית, ובהמשך לאמור לעיל: מעדותו של הנתבע עולה גם כי הוא היה בקיא היטב במנגנון חלוקת דמי הניהול והתמריצים לבעלי המניות במנהל ההשקעות. כך לדוגמה הסביר הנתבע במסגרת עדותו כי: "אני רוצה להוסיף כי לדעתי ישנה אי הבנה אצל התובע לגבי חלוקת התשלומים ואני מבקש להסביר זאת בפירוט: בשנת 2008 הבורסה קרסה בניו-יורק. כל הנכסים של קרן הגידור היו מניות הבורסה... כדי שיגיעו לרווחים ל-AK Capital התחייב כי במצב שתיארתי תהיה לקרן תשואה של לפחות 70% על מנת שהיא תהיה קודם כל מאוזנת ורק על העודף בוצע תשלום עבור תמריץ... אני רוצה להסביר כי ניתן היה לחלק תמריצים רק לאחר שקרן הגידור היתה מחזירה לעצמה את כל הפסדיה..." (עמ' 69, ש' 19-29 לפרו'). בהמשך, לשאלת ביהמ"ש הסביר הנתבע גם כי הזכאות של מנהל ההשקעות נקבעת ביחס לביצועים של כל משקיע בקרן הגידור בנפרד, דהיינו כי החישוב של התמריצים להם היה זכאי מנהל ההשקעות נעשו לפי התיק של כל משקיע בקרן הגידור באופן ספציפי ולא כמכלול (עמ' 71, ש' 1-9). הנתבע אף גילה בקיאות רבה בקשר להוצאות של מנהל ההשקעות, ופירט בעדותו את ההוצאות השוטפות של מנהל ההשקעות, לרבות עלויות הנוגעות למחשבים מיוחדים, הוצאות שכ"ד, ארנונה, חשמל ואינטרנט. לשיטת הנתבע ההוצאות השנתיות נעו בין "250,000 $ ל-300,000 $ ללא משכורות" (עמ' 80, ש' 22-28 לפרו').
99. עדותו זו של הנתבע אינה מתיישבת עם טענתו כי לא היה כלל מעורב בענייני הכספים של מנהל ההשקעות, לרבות בקשר לחלוקת הכספים במנהל ההשקעות. מעדותו של הנתבע עולה דווקא כי הוא מודע ובקיא בניהול החשבונות של מנהל ההשקעות, לרבות בקשר לרווחי מנהל ההשקעות בהתאם לתוצאות ההשקעות של קרן הגידור, וכן בקשר להוצאות מנהל ההשקעות כפי שפורט לעיל.
100. מסקנה זו מתחזקת נוכח ההתכתבויות שהוחלפו בין התובע לבין הנתבע בחודש אוגוסט 2009. כאמור, התובע פנה ביום 1.8.2009 אל הנתבע ושאל אותו האם תהיינה חלוקות של כספים עבור הרבעון השני והשלישי לשנת 2009. כאשר לא נענה, פנה התובע לנתבע שוב בשאלה כזו ביום 11.8.2009. התובע השיב לנתבע ביום 12.8.2009 כי "There are no disbursements" (נספח 10 לתצהיר התובע). עצם הפניה של התובע לנתבע על מנת לבדוק האם תהיינה חלוקות תמריצים לשנת 2009 מלמדת כי התובע ראה בנתבע כבעל הידע והסמכות בקשר לכך. בתשובתו לפניית התובע לא הפנה הנתבע את התובע לגורם אחר אצל מנהל ההשקעות, ואף לא ציין בפניו כי התובע צריך להיות בקיא בנושא חלוקה הכספים מכוח היותו "המוציא והמביא", כביכול, אצל מנהל ההשקעות אלא השיב לו כי אין כספים לחלוקה. כלומר: גם הנתבע ראה עצמו באותה עת כגורם בעל הידע והסמכות להכריע בסוגיית חלוקת רווחים לבעלי המניות של מנהל ההשקעות.
101. שלישית, התובע טען במסגרת תצהיריו כי הנתבע הגיע לביתו בניו ג'רזי בסוף שנת 2006 על מנת לשכנעו לדלל את אחזקותיו במנהל ההשקעות מאחר שהתובע, לגרסתו, לא היה מעורב כלל בניהול אצל מנהל ההשקעות (ר' ס' 21 לתצהיר התובע). לא מצאתי כי גרסתו זו של התובע נסתרה. עדותו של הנתבע בעניין זה הייתה פתלתלה ומתחמקת כמובהר להלן:
"ש. בסוף שנת 2006 היתה שיחה בינך לבין התובע בניו-ג'רסי אני אומר לך ששם אמרת לו שהוא לא משתתף מספיק בניהול ואתה דורש שחלקו ידולל לפחות מ-20% ממניות מנהל ההשקעות. תסביר איך יכול להיות שאתה עושה דין לעצמך ובניגוד להסכם אתה רוצה לדלל את התובע.
ת. אני בכלל לא יודע על מה אתה מדבר.
ש. לא היתה פגישה בשנת 2006?
ת. יכול להיות שנפגשנו אך זה תמיד היה באווירה ידידותית.
ש. אתה לא הטחת בו שהוא לא ישתתף בניהול?
ת. זה לא שהוא לא השתתף מספיק, הוא לא עשה כלום בניהול החברה. "
(עמ' 75-76, ש' 27-32, 1-4 לפרו'). (ההדגשה אינה המקור – ב.א)
102. יוצא איפוא, כי לא רק שהנתבע לא הכחיש את קיומה של הפגישה המדוברת אלא שהוא הודה גם במפורש כי לתובע לא היה כל חלק בניהול מנהל ההשקעות, וזאת, בניגוד מוחלט לטענותיו במסגרת תצהירו לפיהן התובע, כביכול, היה מי ששלט במנהל ההשקעות.
103. רביעית, איני מוצא ממש בטענת הנתבע לפיה יש בהתפטרותו מתפקידו כדירקטור במנהל ההשקעות כבר בשנת 2001, או בטענתו כי רק בשל טעות התפטרות זו נרשמה אצל מנהל ההשקעות רק בשנת 2007, כדי ללמד על מידת מעורבותו המועטה בניהול מנהל ההשקעות. מעיון בעדותו של הנתבע ובראיות שהמציא התובע עולה כי הסיבה להתפטרות הנתבע מדירקטוריון מנהל ההשקעות לא הייתה קשורה למידת מעורבותו בניהול של מנהל ההשקעות. בדוא"ל ששלח הנתבע עצמו לתובע ביום 19.2.2009 כתב כי בשל החוק בישראל מוטב היה כי לא ישמש כדירקטור בחברה בינלאומית (נספח 25 לתצהיר התובע). גם כשנשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא חזר לדירקטוריון מנהל ההשקעות לאחר שהתובע סירב לחתום על יפוי הכוח לטובתו בחודש פברואר בשנת 2009, העיד הנתבע "למה אני לא דירקטור? היו סיבות בגלל הלבנת הון בארץ..." (עמ' 69, ש' 24-27 לפרו'; וכן ר' עדות הנתבע בעמ' 72, ש' 1-9 לפרו'). הנתבע אף הודה כי עד לשנת 2009 היו למנהל ההשקעות מורשי חתימה נוספים מלבד התובע, וכי עד לשנת 2009 היה אפשר להסתדר גם בלי התובע (עמ' 70, ש' 8-15 לפרו'). לפיכך, עולה כי אין בעובדה שהתובע היה דירקטור במנהל ההשקעות, או כי הנתבע התפטר מתפקידו כדירקטור במנהל ההשקעות כדי ללמד על חלוקת תפקידי הניהול בפועל אצל מנהל ההשקעות.
104. חמישית, עיון בתכתובות שהוחלפו בין הצדדים בחודש פברואר 2009 מלמד גם כן על יחסי הכוחות אשר שררו בפועל בשדרת הניהול של מנהל ההשקעות. כך לדוגמה, במייל מיום 18.2.2009 מנציגת IFCE שככל הנראה החליפה את סיטקו (עמ' 70, ש' 26 לפרו'), נכתב כי על פי בקשת הנתבע, התבקש התובע לחתום על יפוי כוח המסמיך את הנתבע לחתום על מסמכים בשם מנהל ההשקעות. התובע השיב בתכתובות מיום 19.2.2009 כי אין הוא מודע לכך שהוא משמש כדירקטור היחידי אצל מנהל ההשקעות, ואף שאל מי חתם על מסמכי מנהל ההשקעות עד כה (נספח 34 לתצהיר התובע). תכתובת זו מחזקת את גרסת התובע כי לא היה מעורב כלל בניהול בפועל של מנהל ההשקעות. מנגד: לא ברור מדוע ביקש הנתבע להעביר את סמכויות החתימה בשם מנהל ההשקעות על שמו בעת זו, כאשר במסגרת ההליך דנן ביקש להקטין ולצמצם את מעורבותו בניהול מנהל ההשקעות ולהציג את התובע כבעל השליטה הבלעדי במנהל ההשקעות.
105. שישית, אין בידי לקבל טענתו של הנתבע לפיה קרוגר הוא זה שניהל בפועל את חשבונות מנהל ההשקעות (ס' 32 לתצהיר הנתבע). מדובר בטענה סתמית שנטענה בעלמא על ידי הנתבע, ולא הוכחה באסמכתא כלשהי. ודוק: אם סבר הנתבע כי קרוגר הוא זה שהיה אחראי על חשבונות מנהל ההשקעות, אזי מוטל היה על הנתבע להוכיח טענה זו באמצעות העדת קרוגר או בדרך של צירופו של קרוגר כבעל דין בתביעה דנן. מסקנה זו אף מתחדדת ומתחזקת מאחר שהנתבע הודה בעדותו כי הצדדים נהגו בפועל שלא על פי חלוקת התפקידים שנקבעה בהסכם בעלי המניות, דהיינו - בהתאם לחלוקת תפקידים אשר לפיה היה הנתבע אמור לשמש כנשיא של מנהל ההשקעות.
106. שביעית, התובע טען בתצהירו כי היחסים שבינו לבין הנתבע היו מבוססים על חברות ועל אמון, וכי הוא סמך על הנתבע בכל הנוגע לניהולם של מנהל ההשקעות ושל קרן הגידור (ס' 14 לתצהיר התובע). הנתבע לא כפר בטענה זו וטען בתצהירו כי התובע נהנה מאמונו (ס' 34 לתצהיר הנתבע). יתרה מזו: בעדותו אישר הנתבע כי מערכת היחסים שבינו לבין התובע הייתה מבוססת על אמון הדדי (עמ' 72, ש' 14-21 לפרו').
107. לסיכומו של חלק זה בפסק דין זה אשוב ואדגיש: הוכח לפני כי התובע, הנתבע וקרוגר היוו את כל בעלי המניות במנהל ההשקעות. מנהל ההשקעות נוהל בפועל באופן בלתי פורמאלי, ולא בהתאם לחלוקת התפקידים הפורמלית שנקבעה בהסכם בעלי המניות, כאשר הלכה למעשה - לתובע היה תפקיד פאסיבי בלבד במנהל ההשקעות, ואילו לנתבע, מלבד היותו בעל מניות הרוב במנהל ההשקעות, היה תפקיד מרכזי בניהול הממשי ובפועל של מנהל ההשקעות, גם כאשר לא שימש באופן פורמלי כדירקטור במנהל ההשקעות בחלק מן התקופה הרלוונטית.
108. כאמור לעיל, הן על פי דין מדינת ניו-יורק והן על פי הדין בישראל, לבעל מניות המיעוט מוקנית זכות לקבל חשבונות מבעל מניות הרוב המנהל בפועל את התאגיד, ובמיוחד כאשר מדובר בחברה שמספר בעלי מניותיה מצומצם ביותר וניהולה מבוסס על יחסי אמון בין בעלי מניותיה.
109. כפועל יוצא מכל האמור לעיל הנני קובע בזאת כי בין התובע לבין הנתבע התקיימה מערכת יחסים מיוחדת, לרבות יחסי אמון ושיתוף עסקי המבססים קיומן של חובות אמונים והגינות הנגזרים ממערכת יחסים זו, אשר יש בהם כדי להצדיק חיובו של הנתבע במתן חשבונות לתובע בכל הנוגע למנהל ההשקעות, וזאת – הן בהתאם לדין מדינת ניו יורק והן בהתאם לדין החל בישראל.
3. האם קמה לתובע זכות תביעה - ולו לכאורה - ביחס לכספים לגביהם הוא מבקש לקבל חשבונות?
110. כזכור, במסגרת התנאי השני שקיומו נדרש לשם ביסוס תביעה למתן חשבונות, די בכך שניתן להצביע כי לכאורה עומדת לתובע זכות לתבוע כספים, ולו רק ביחס לחלק מהסכומים לגביהם הוא מבקש חשבונות, כדי שתקום לתובע הזכות הלכאורית לאכוף את מתן חשבונות על הנתבע (עניין מועצת הפירות, בעמ' 347; עניין יו.בי.אם, בפס' 28).
111. במקרה הנוכחי, דרישת התובע כלפי הנתבע היא לקבלת חשבונות מאת מנהל ההשקעות ומאת קרן הגידור. בסיכומיו הוסיף התובע גם דרישה למתן חשבונות מאת מנהל ההשקעות השלישי. אקדים ואציין כבר עתה כי הגעתי לכלל החלטה כי התובע הוכיח זכות לכאורית לקבלת חשבונות מאת הנתבע בקשר למנהל ההשקעות, אך לא מצאתי כי עלה בידי התובע להוכיח זכות כזו לקבלת חשבונות מאת הנתבע בקשר לקרן הגידור ובקשר למנהל ההשקעות השלישי.
112. באשר למנהל ההשקעות: אני סבור כי התובע הוכיח כי התקיימו בינו לבין הנתבע יחסים מיוחדים המצדיקים מתן חשבונות המתייחסים לחלקו בכספים שחולקו לבעלי המניות אצל מנהל ההשקעות. לפיכך, ככל שמנהל ההשקעות אכן קיבל כספים כלשהם מקרן הגידור בהתאם להסכם הניהול, וכן ככל שחולקו כספים ורווחים כלשהם לבעלי המניות של מנהל ההשקעות, הרי שהתובע, כבעל מניות במנהל ההשקעות וכצד להסכם בעלי המניות, זכאי לכאורה לקבל חלקו היחסי בכספים אלו בהתאם לחשבונות שיומצאו בקשר לכך. ברי כי משהוכח, כפי שכבר פורט לעיל, כי הנתבע היה בעל מניות השליטה במנהל ההשקעות והמנהל בפועל של מנהל ההשקעות, הנני קובע בזאת כי התובע הוכיח זכותו הלכאורית לחיוב הנתבע במתן חשבונות בכל הנוגע למנהל ההשקעות.
113. באשר לקרן הגידור: כזכור, הון המניות של קרן הגידור חולק באופן שהונפקו 4,999,000 מניות מסוג א', בעלות ערך נקוב של 0.01 דולר ארה"ב למניה, משוללות זכות הצבעה ושוויין משתנה בהתאם לשווי הנכסים של קרן הגידור; וכן 1,000 מניות מסוג ב', בעלות ערך נקוב של 0.01 דולר ארה"ב למניה, בעלות זכויות הצבעה וללא זכויות השתתפות ברווח או בחלוקה מתוך רווחי קרן הגידור. כפי שכבר הובהר בסעיף 4 לעיל, המניות מסוג א' של קרן הגידור הוחזקו ע"י המשקיעים בקרן הגידור, ואילו כל המניות מסוג ב' של קרן הגידור הוקצו לא"ק קפיטל. בנוסף, על פי הסכם קרן הגידור, הדירקטור של קרן הגידור היה INTER CARIBBEAN SERVICES LTD (נספח 3 לתצהיר התובע, עמ' 16, 23).
114. מכל האמור לעיל עולה כי מנהל ההשקעות היה בעל מניות השליטה בקרן הגידור, אך זכאותו לרווחים מקרן הגידור הסתכמה בעמלות ובתמריצים שנקבעו במסגרת הסכם הניהול. כך גם עולה מהוראות סעיף 4.2 בהסכם הניהול (נספח 1 לתגובת הנתבע מיום 15.1.18). למעשה, התובע היה בעל מניות מיעוט במנהל ההשקעות אשר היה בעל השליטה בקרן הגידור, כאשר הנתבע שימש כמנהל בפועל של מנהל ההשקעות.
115. מעמדו של התובע כבעל מניות המיעוט במנהל ההשקעות אינו מקנה לו זכות לחיוב הנתבע במתן חשבונות בקשר לחשבונות של קרן הגידור, שכן התובע לא הוכיח כי קיימים יחסים מיוחדים בינו לבין הנתבע בקשר לקרן הגידור, ולא הוכחה גם זכות לכאורית של התובע עצמו לקבלת כספים נטענים מקרן הגידור מכוח החשבונות שהוא דורש בקשר אליה.
116. ראשית, כפי שציינתי לעיל, לא הוכח בפניי על ידי התובע מהו הדין הזר הקובע את הזכאות של בעל מניות מיעוט בחברה לקבלת חשבונות מאת "חברה קשורה". במצב דברים זה, יש להחיל את "חזקת שוויון הדינים" ובהתאמה את הדין בישראל. חוק החברות אינו מעניק זכות לבעל מניות מיעוט לעיין במסמכי חברה קשורה. כך לדוגמה קבעה כב' הש' ע' ברון בעניין ה"פ (ת"א) 1120-07 יוסף רוגוזינסקי נ' א.ת' אלקטרוניקה ותקשורת לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 31.12.2009):
"המבקש הוא בעל מניות מיעוט במשיבה 1. הוא אינו בעל מניות במשיבה 2 וגם לא במשיבה 3. הזכות למידע ולעיון, ככל שקיימת לבעל מניות בתור שכזה, מעוגנת בהוראות חוק החברות כפי שצוטטו לעיל; והמבקש לא הצביע על מקור אחר לזכותו לעיין במסמכי אותן חברות שהוא אינו מחזיק במניותיהן. העובדה שמשיבה 1 היא בעלת שליטה במשיבות 2 ו-3 היא כשלעצמה אינה מקנה למבקש כל זכות למידע ועיון במסמכיהן בתביעה כפי שהגיש, שכל עילתה בעצם זכות העיון". (שם, בפס' 7).