22. עוד טוען התובע כי אין לקבל טענת הנתבע לפיה דין התביעה להידחות מחמת היות התובע פושט רגל. התובע טוען כי על מנת שטענה זו תתקבל נדרש להוכיח כי הסטטוס של "פושט רגל" המיוחס לתובע בארה"ב יוכר בארץ בהתאם להוראות חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי חוץ"). אלא, שבמקרה הנוכחי, הנתבע לא הוכיח כלל שהתובע הוכר כבעל סטטוס של "פושט רגל" בישראל, והנתבע אף לא הגיש כל בקשה בקשר לכך בהתאם לחוק אכיפת פסקי חוץ. יתרה מזו: ההליך שנוהל בארה"ב בעניינו של התובע הינו הליך עפ"י "פרק 11" אשר אינו מונע את בירורה של התביעה דנן.
23. באשר לדין החל במקרה הנוכחי: התובע טוען כי הנתבע ויתר על חוות הדעת המומחה מטעמו לעניין הוכחת דין מדינת ניו-יורק מאחר שהמומחה מטעמו לא הופיע לדיון על מנת להיחקר על חוות דעתו. בהקשר זה טוען התובע כי פנה לנתבע על מנת שיודה כי חלה בעניין זה "חזקת שוויון הדינים" אך הנתבע מיאן לעשות כן, וגרם לתובע להוצאות כבדות ומיותרות הקשורות בהוכחת הדין הזר. בהתאם לחוות דעת עו"ד סרגו שהוגשה מטעם התובע (להלן: "חוות דעת סרגו") ולא נסתרה על ידי חוות דעת מומחה נגדית, הרי שלתובע, כבעל מניות במנהל ההשקעות, זכות לעיין בחשבונות מנהל ההשקעות בכפוף לעקרון תום הלב. בנוסף, טוען התובע כי יצא ידי חובתו עת פנה לנתבע לצורך קבלת חשבונות אלה, וזאת, בין היתר, משום שניתן לראות את מנהל ההשקעות כ"תאגיד קרוב" שנוהל באופן לא פורמאלי בעיקרו. על פי חוות דעת סרגו יש לנתבע, מכוח היותו בעל מניות השליטה במנהל ההשקעות, חובת נאמנות ספציפית כלפי התובע שהינו בעל מניות המיעוט. מנגד, תפקידו של התובע, שאין חולק כי שימש כדירקטור במנהל ההשקעות, היה תפקיד סמלי בלבד ולא הייתה לו כל מחויבות כלפי מנהל ההשקעות, פרט להשקעתו הראשונית ששימשה להקמת מנהל ההשקעות. מאחר שתפקידו של התובע היה פאסיבי בלבד, ומינויו כדירקטור היה סמלי, הרי שלתובע לא היו סמכויות לקבל מסמכים ומידע לגבי מנהל ההשקעות. מתוקף תפקידו זה, ובהתבסס על חוות דעת סרגו, טוען התובע כי התפטרותו של הנתבע ממנהל ההשקעות הייתה התנהלות חסרת תום לב מצידו של הנתבע. באשר לטענת הנתבע בדבר תחולת הדין של איי הבתולה הבריטיים - טוען התובע כי במקרה הנוכחי הנתבע לא סיפק כל חוות דעת לעניין הדין החל באיי הבתולה הבריטיים, ועל כן יש לדחות טענתו זו.
24. התובע טוען כי ככל שיקבע כי במקרה הנוכחי חלה "חזקת שוויון הדינים", הרי שגם על פי הדין הישראלי יש לתובע, בנסיבות העניין הנוכחי, זכות לקבל את הסעד המבוקש, וזאת - גם לגבי מנהל ההשקעות השלישי הנמצא, כאמור, בבעלותו הבלעדית של הנתבע. לגרסת התובע הוא הוכיח כי התקיימה בינו לבין הנתבע מערכת יחסים שהתבססה על יחסי שותפות ונאמנות, וכי הוא זכאי לקבלת חלקו ברווחי מנהל ההשקעות כפי שקיבל עד שנת 2006.