17. התובע טוען כי א"ק קפיטל העבירה את פעילותה לא"ק ניהול בשל עניינים הקשורים בנתבע ובקרוגר בלבד, ולתובע לא היה כל עניין במהלך זה. תימוכין לכך ניתן למצוא, לגרסתו, בהודעה שקיבל התובע מעו"ד אורל ביום 12.6.2000 (נספח 2 לתצהיר התובע). כאמור, התובע טוען כי הנתבע גרם לכך שבשנת 2009 הועברה פעילות מנהל ההשקעות למנהל ההשקעות השלישי הנמצא בשליטתו הבלעדית של הנתבע. בנסיבות אלה, טוען התובע בסיכומיו כי יש לראותו כמי שזכאי לקבל חשבונות ומסמכים רלוונטיים גם ממנהל ההשקעות השלישי הנמצא בבעלותו המלאה של הנתבע.
18. התובע טוען כי בינו לבין הנתבע נוצרה מעין שותפות במסגרת מנהל ההשקעות, ומכוחה קמה לו זכות לאכוף על הנתבע לתת לו חשבונות הכרוכים בפעילותו של מנהל ההשקעות. יתרה מזו: הנתבע היה הנשיא של מנהל ההשקעות והמנהל בפועל, על כן עסקינן אף ביחסי שליחות, הרשאה ונאמנות, שכן הנתבע ניהל עבור שאר בעלי המניות את מנהל ההשקעות.
19. התובע מוסיף וטוען כי יש לדחות טענת הנתבע לפיה התובע משך השקעתו מקרן הגידור. לשיטתו של התובע, הוא משך את הכספים שהפקיד כמשקיע בקרן הגידור, ואין לעניין זה רלוונטיות ביחס לזכאותו לקבלת רווחים מכוח היותו בעל מניות במנהל ההשקעות.
20. התובע טוען כי הנתבע הוא זה שהפר את הסכם בעלי המניות: לעניין זה מציין התובע כי מכירת מניותיו של קרוגר במנהל ההשקעות לנתבע הייתה בניגוד למוסכם בהסכם בעלי המניות אשר קבע כי על בעל מניות המבקש למכור את מניותיו במנהל ההשקעות מוטלת החובה להציען תחילה ליתר בעלי המניות של מנהל ההשקעות. לפיכך, ובניגוד לנטען ע"י הנתבע, טוען התובע כי מכירת מניותיו של קרוגר לנתבע לא "סיימה את ההסכם" שבין הצדדים. לטענת התובע, הנתבע הפר חובותיו כבעל השליטה במנהל ההשקעות (המחזיק ב-80% מהמניות, כולל המניות שרכש מקרוגר) כאשר ניתק עצמו ממנהל ההשקעות כשהוא מותיר את מנהל ההשקעות ללא דירקטוריון פעיל, ותוך שהוא גורם בפועל לכך שקרן הגידור תפטר את מנהל ההשקעות ותמנה במקומו מנהל השקעות חדש לקרן הגידור, דהיינו – את מנהל ההשקעות השלישי הנמצא בבעלותו הבלעדית של הנתבע.
21. התובע טוען כי מאחר שהנתבע טען במסגרת התביעה שהגיש בניו ג'רזי טענת "פורום לא נאות" וטענתו נתקבלה, הרי שהנתבע מנוע מלטעון כי הפורום לניהול ההליך הנוכחי אינו בישראל. עוד טוען התובע כי התביעה דנן לא התיישנה. לשיטתו, למרות שעל פי סעיף 17(e) להסכם בעלי המניות הדין החל על ההתקשרות שבין הצדדים הוא דין מדינת ניו-יורק, הרי שעל פי פסיקת בית המשפט העליון בישראל, הדין הדיוני החל הוא דין הפורום. לפיכך, במקרה הנוכחי חל חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"). לגרסת התובע, מאחר שהוא גילה כי הנתבע מסתיר ממנו מידע רק בקיץ 2009, הרי שעל פי סעיפים 7 או 8 בחוק ההתיישנות, מושהה מרוץ ההתיישנות עד למועד זה. לדבריו, התביעה דנן הוגשה ביום 2.6.2014 ועל כן לא התיישנה. בנוסף, ובהתאם לסעיף 15 בחוק ההתיישנות, טוען התובע כי מקום שנדחתה תביעה ולא נבצר מהתובע להגיש תובענה חדשה באותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות פרק הזמן שחלף בין מועד הגשת התביעה הראשונה לבין מועד דחייתה. לגרסתו, התביעה שנוהלה על ידו בניו ג'רזי במשך כ-3 שנים עצרה את מרוץ ההתיישנות בפרק זמן זה.