624(d) Upon refusal by the corporation or by an officer or agent of the corporation to permit an inspection of the minutes of the proceedings of its shareholders or of the record of shareholders as herein provided, the person making the demand for inspection may apply to the supreme court in the judicial district where the office of the corporation is located…" (ר' מוצג נ/4, ההדגשות אינן במקור – ב.א.)
באשר לעניין זה, חידד עו"ד סרגו בחקירתו הנגדית והעיד כי נוכח הוראת סעיף 624(d) לחוק החברות העסקיות של מדינת ניו-יורק, על מנת שתובע יהיה זכאי לפתוח בהליך בבית המשפט העליון במדינת ניו-יורק בנושא אכיפת מתן חשבונות כנגד תאגיד – נדרש התאגיד, או מי מטעמו, לסרב לדרישה שכזו (עמ' 54, ש' 16-18 לפרו'). ב"כ הנתבע טען בפני עו"ד סרגו כי מנוסח הסעיף עולה כי בעל מניות הדורש לעיין בחלק ממסמכי החברה ודרישתו מסורבת ע"י התאגיד, או ע"י מי מטעמו, נדרש לפנות לבית המשפט העליון במדינת ניו יורק על מנת לקבל סעד מתאים. עו"ד סרגו חלק על פרשנות זו של ב"כ הנתבע, וטען כי לא מדובר בהטלת חובה כזו על בעל המניות הדורש, אלא על זכות המוקנית לו לפנות לבית המשפט העליון במדינת ניו-יורק לשם מימוש זכותו על פי הוראת סעיף זה (ר' עמ' 55, ש' 5, 8-15 לפרו'; וכן עמ' 56, ש' 1-8 לפרו').
65. באשר להוכחת התנאי המקדים לסירובו של התאגיד, או של מי מטעמו, לדרישה למתן חשבונות, ציין עו"ד סרגו כי במקרה הנוכחי התובע פנה בעניין זה אל הנתבע מספר פעמים בדרישה לקבלת מסמכים: דוא"ל מהתובע לנתבע מיום 27.8.2009 (מוצג 2 לחוו"ד סרגו); דוא"ל מהתובע לנתבע מיום 15.9.2009 (מוצג 3 לחוו"ד סרגו); וכן מכתב רשמי ששלח עו"ד מטעם התובע לנתבע ביום 13.10.2009 (נספח 4 לחוו"ד סרגו). עו"ד סרגו אף טען כי יש לראות בתגובתו של הנתבע מיום 10.11.2009 לפיה בינו לבין התובע אין כל קשר כסירוב מצד הנתבע לדרישת מתן החשבונות מטעם התובע (נספח 5 לחוו"ד סרגו). לא מצאתי כי קביעותיו אלו של עו"ד סרגו נסתרו על ידי הנתבע. לפיכך אני קובע בזאת כי התובע מילא אחר התנאי המקדים כאשר פנה אל הנתבע לפני הגשת התביעה, דרש ממנו להמציא לו חשבונות, וזכה לתגובות מתעלמות או מתחמקות מטעם הנתבע.
66. אוסיף, כי גם אם אניח שקיימת אי בהירות מסוימת בחוות דעת סרגו בקשר לתנאים המקדמיים שעל בעל מניות הדורש עיון במסמכי החברה לעמוד בקיומם על מנת שתתגבש עילת תביעתו למתן חשבונות כנגד החברה או כנגד נושא משרה בה בהתאם לסעיף שצוטט לעיל, ובכלל זה גם ביחס לשאלה האם הפנייה לבית המשפט העליון הנזכרת בסעיף זה הינה בגדר תנאי מחייב או בגדר רשות העומדת בפני אותו בעל מניות הדורש עיון במסמכי החברה, הרי שבנסיבות העניין שלפני מדובר למעשה ב"טיעון מעגלי" שאינו יכול לעמוד. כזכור, התובע הגיש תחילה את תביעתו כנגד הנתבע וכנגד מנהל ההשקעות וקרן הגידור בבית המשפט בניו ג'רזי. אולם, במסגרת בקשתו לסילוק התביעה על הסף, טען הנתבע, בין היתר, טענת "פורום בלתי נאות". בית המשפט בניו ג'רזי קיבל טענה זו וקבע כי הסמכות לדון בסכסוך זה נתונה לבית המשפט בישראל. עולה מכך, כי אם תתקבל טענת הנתבע לפיה על התובע מוטל היה לפנות תחילה לבית המשפט העליון בארה"ב על מנת לדרוש עיון במסמכי החברה, יגרום הדבר להימצאותו של התובע ב"מבוך ללא מוצא", כאשר פנייתו לבית המשפט העליון בארה"ב תהיה ככל הנראה חסרת תועלת לאחר שבית המשפט בארה"ב כבר קבע כי הפורום הנאות והמוסמך לדון בסכסוך שבין הצדדים הוא בית המשפט בישראל. אינני סבור כי יש להיעתר לטיעון מסוג זה של הנתבע אשר נגוע בחוסר תום לב מובהק וכל מטרתו למנוע כליל מהתובע מלפעול למימוש זכותו החוקית כבעל מניות מיעוט בחברה (קרי: במנהל ההשקעות).
67. עניין נוסף שעלה מחקירתו של עו"ד סרגו על חוות דעתו מתייחס לטענת הנתבע בדבר אסמכתאות חסרות המונעות, לדעתו, את האפשרות לאמץ את מסקנתו של עו"ד סרגו המפורטת בסעיף 38 בחוות דעתו לפיה הדין במדינת ניו-יורק מחזיק את נושאי המשרה בחברה הפועלים מטעם בעלי השליטה בה כאחראים על מתן החשבונות בחברה (ס' 38 בחוות דעת סרגו; עמ' 57 ש' 15-19 לפרו'). עו"ד סרגו השיב כי אומנם הוא לא הפנה בענין זה לסעיף חוק ספציפי, אך על פי הדין והפסיקה במדינת ניו-יורק, מי שבידו יכולת השליטה והפיקוח על מסמכי התאגיד הוא הנושא באחריות למתן חשבונות (עמ' 57, ש' 16-19, 22-27 לפרו'). אכן, מוטב היה כי עו"ד סרגו יגבה מסקנה זו שבחוות דעתו באסמכתאות נוספות מתאימות. ואולם, לא מצאתי כי יש בהעדרן כדי לקעקע את קביעותיו המפורטות בחוות דעתו. ראשית, עו"ד סרגו לא עומת על ידי ב"כ הנתבע עם חקיקה או פסיקה הסותרת את טענותיו וקביעותיו. ככל שהנתבע היה מעוניין בכך – היה מצופה כי יתקוף קביעות אלה של עו"ד סרגו באמצעות מומחה מטעמו אשר יעמוד לחקירה נגדית, וכי בא כוחו אף יצטייד באסמכתאות שיוצגו על ידו בפני עורך הדין סרגו לשם קבלת תגובתו לנאמר בהן. שנית, נראה כי ניתן למצוא תימוכין לתשובתו זו של עו"ד סרגו באמור בסעיף 10 בחוות דעתו לפיה על פי הדין במדינת ניו-יורק התביעה למתן חשבונות נועדה "...לדרוש מאדם המחזיק בדוחות כספיים להציג אותם, להראות כיצד הוצאו כספים ולהחזיר את הכספים שנמעלו המצויים בחזקתו" (ס' 10 בחוות דעת סרגו), וכן בקביעתו, המגובה באסמכתא, לפיה נציג התאגיד נושא באחריות לאי הדיוקים שנפלו בחשבונות החברה (ס' 12 בחוות דעת סרגו). שלישית, אוסיף ואציין כי ממילא השאלה האם הנתבע החזיק או שלט בחשבונות מנהל ההשקעות וקרן הגידור הינה שאלה עובדתית אשר תוכרע בהמשך פסק דין זה.
68. מהנימוקים שפורטו לעיל הנני קובע בזאת, בהסתמך על חוות דעת סרגו ועל עדותו של עו"ד סרגו בביהמ"ש, כי הוכח לפני שעל פי הדין החל במדינת ניו-יורק בעל מניות הרוב ונושא המשרה מטעמו שהינו בעל הסמכות והיכולת להכווין את פעולות התאגיד - חבים בחובת אמונים כלפי בעל מניות המיעוט, וכי לבעל מניות המיעוט בתאגיד זכות לקבלת חשבונות מאת בעל מניות הרוב או מאת נושאי המשרה מטעמו אשר מכווינים את פעולות התאגיד. כן נמצא כי אין צורך בפניה פורמלית מוקדמת לביהמ"ש של בעל מניות בדרישה למתן חשבונות.
69. גם אם לא הייתי מוצא לנכון לקבל האמור בחוות דעת סרגו על כל מסקנותיה, וגם אם אניח כי על בית המשפט היה להידרש "לחזקת שוויון הדינים" ולדין הישראלי, הרי שהנני סבור כי לא היה מקום לשנות קביעתי לפיה לבעל מניות המיעוט, בנסיבות המקרה דנן, מוקנית הזכות לאכוף מתן חשבונות על בעל מניות הרוב, או על נושא המשרה מטעמו, בקשר לחברה אשר הוא נמנה על בעלי מניותיה. לענין זה אסתפק בשלב זה בקביעה, שעוד תידון להלן, לפיה התובע לא שימש בפועל בניהול ענייני מנהל ההשקעות ומאידך, ניהול זה בוצע בפועל על ידי הנתבע (ולגרסתו של הנתבע – ע"י קרוגר).
70. עם זאת, ראוי להעיר כי חוות דעת סרגו התייחסה לזכותו של בעל מניות מיעוט לקבל חשבונות המתייחסים לחברה שהוא נמנה על בעלי מניותיה, אך חוות דעת זו לא התייחסה לזכויות של אותו בעל מניות לקבל חשבונות מאת גופים אחרים, לרבות מאת חברות בנות או חברות קשורות. בהתייחס למקרה שלפני אדגיש כי חוות דעת סרגו ביקשה לבסס את זכותו של התובע לקבלת חשבונות מאת מנהל ההשקעות, חברה שבה היה התובע בעל מניות. מאידך, חוות דעתו של סרגו לא התייחסה לזכויות נטענות של התובע לקבל חשבונות מאת קרן הגידור או מאת מנהל ההשקעות השלישי. בהעדר התייחסות בחוות דעת סרגו למצבים ולגופים אלה, ונוכח הוצאת חוות הדעת הנגדית של עו"ד כצמן מתיק בית המשפט, הרי שבית המשפט ידרש גם בקשר לנושאים אלה לעשות שימוש ב"חזקת שוויון הדינים" ולהחלת הדין הישראלי גם לגבי סוגיות אלו.
2. הדין בישראל
71. ככלל, תובענה למתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים: בשלב הראשון בית המשפט קובע האם התובע אכן זכאי לקבל חשבונות מן הנתבע. במסגרת השלב הראשון על התובע להוכיח קיומם של שני תנאים: ראשית, על התובע להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת הקיימת בינו לבין הנתבע. כך למשל, מוכרת הזכות לקבלת חשבונות כאשר בין הצדדים מתקיימת יחסים של שליחות, הרשאה, שותפות או נאמנות על אף שאין מדובר ברשימה סגורה (רע"א 8266/11 יו.בי.אם נ' מעוז נסיעות בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 16.8.2012) בפס' 24-26). שנית, על התובע להוכיח – ולו לכאורה – כי קמה לו זכות תביעה ביחס לכספים לגביהם הוא מבקש לקבל חשבונות. אם עמד התובע בהוכחת הנדרש לשם ביסוס השלב הראשון – ידרש הנתבע להוכיח שהחשבונות שמסר לתובע הינם נכונים ונאותים, ורק לאחר מכן יקבע האם הנתבע מחויב בתשלום כספים לתובע על פי החשבונות שהומצאו על ידו (ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ ואח', פ"ד נא(4) 337, 334-335 (1997) (להלן: "עניין מועצת הפירות"). במקרה הנוכחי, התובע ביקש וקיבל היתר לפיצול סעדים, ולכן הסעד המבוקש בתביעה זו מתמצה בסעד של מתן חשבונות בלבד. לפיכך, בתביעה זו נדרש בית המשפט לדון רק בשאלת התקיימותם של שני התנאים הנדרשים לשם ביסוסה של עילת התביעה למתן חשבונות, מבלי שיידרש בהליך זה לדון בחיוב הכספי עצמו (ר' עניין מועצת הפירות, בפס' 5).
72. זכותו של בעל מניות לדרוש, בנסיבות מסוימות, חשבונות מבעל מניות אחר הוכרה ועוגנה הן בחקיקה והן בפסיקת בתי המשפט בישראל. בפתח הדברים, ראוי להגיש כי סעיף 185 בחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") קובע כי:
"(א) בעל מניה זכאי לדרוש מהחברה, תוך ציון מטרת הדרישה, לעיין בכל מסמך הנמצא ברשות החברה בכל אחד מאלה:
(1) המסמך נוגע לפעולה או לעסקה הטעונה אישור האסיפה הכללית לפי הוראות סעיפים 255 ו-268 עד 275;
(2) בחברה פרטית - אם הדבר נדרש לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האסיפה הכללית של החברה.
(ב) החברה רשאית לסרב לבקשתו של בעל מניה אם לדעתה הבקשה הוגשה שלא בתום לב או שיש במסמכים הנדרשים סוד מסחרי או פטנט, או שגילוי המסמכים עלול לפגוע בדרך אחרת בטובת החברה." (ההדגשות אינן במקור- ב.א)
73. ראוי לציין כי בנסיבות בהן בעל המניות הדורש לעיין במסמכי החברה מחזיק במחצית מהון המניות של החברה, כאשר לחברה יש שני בעלי מניות בלבד, אין זכות העיון של בעל המניות מתמצה רק באמור בסעיף 185 שבחוק החברות. כאשר לבעל המניות אשר הבקשה לעיון מסמכים מופנית כלפיו מוקנות סמכויות ניהול רחבות, לרבות ניהול ענייניה הכספיים השוטפים של החברה, הרי שעל בעל מניות כזה חלה חובה כללית לנהוג בתום לב ובהגינות כלפי בעל המניות המבקש לעיין במסמכי החברה, והוא נדרש לאפשר לבעל המניות מבקש העיון לעיין במסמכי החברה על מנת שיאופשר לו לעמוד על מצבה הכספי של החברה. חובות אלה נגזרות מכוח חובת תום הלב וחובת ההגינות הקבועות בסעיפים 192 ו-193 בחוק החברות (ת"א (י-ם) 25786-04-10 אולג אייזיקוביץ נ' דאבל קיי מוצרי דלק (1996) בע"מ (פורסם בנבו, 2.10.2011) (להלן: "עניין איזיקוביץ") בפס' 19 לפסק דינה של השופטת ת' בזק-רפפורט). חובות אלה נובעות גם מכוח האינטרס הכלכלי הלגיטימי והממשי שיש לבעל מניות לעיין במסמכי החברה (עניין איזיקוביץ, בפס' 20).
74. עוד נקבע בפסיקת בתי המשפט בישראל כי כאשר צדדים מקיימים קשר עסקי המבוסס על יחסי אמון, וכאשר אחד הצדדים מופקד על ניהול מערך החשבונות בשותפות, הרי שמוטלת חובת נאמנות על הצד המנהל כלפי הצד השני מעצם השיתוף העסקי שביניהם, ומעצם העובדה שהצד המנהל הוא זה שניהל בפועל את החשבונות עבורו ועבור הצד השני לשותפות (ת"א (תל-אביב) 8567-04-15 יוסי קיטמן דוראל שלמוני (פורסם בנבו, 4.12.2016) בעמ' 18-19 לפסק דינה כב' השופטת ד' קרת-מאיר).
75. ברי כי כאשר מדובר בחברת מעטים אשר הקשר בין בעלי מניותיה דומה במהותו לקשר שבין שותפים בשותפות הרי שגם על פי הדין בישראל, בנסיבות המתוארות לעיל, לבעל מניות בחברה מוקנת זכות לאכוף על בעל המניות האחר העוסק בפועל בניהול ענייני החברה, חיוב במתן חשבונות, שכן חובה זו נובעת מחובות תום הלב, ההגינות והאמונים החלות על בעלי מניות בחברה, ועל נושאי משרה בחברה, כלפי אלה הנמנים על יתר בעלי מניות בחברה שאינם עוסקים בפועל בניהולה.
76. לסיכומו של חלק זה בפסק דין זה, הנני קובע בזאת כי הן על פי הדין הזר, והן על פי הדין בישראל, מוקנית לבעל מניות המיעוט זכות לאכוף על בעל מניות הרוב העוסק בפועל בניהול ענייני החברה חיוב במתן חשבונות.
ג. האם בנסיבות המקרה הנוכחי התובע הצליח להוכיח קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה חיוב במתן חשבונות?
1. האם התובע נמנה על בעלי המניות במנהל ההשקעות?
77. הנתבע טען בתצהיריו כי לתובע אין, ומעולם גם לא היה, קשר לחברת א"ק ניהול, ואף לא עניין וזכות בה (ס' 64 בתצהיר הנתבע). טענה זו נסתרה בחקירתו הנגדית, כאשר הודה כי המייל ששלח עו"ד אורל ביום 12.6.2000 אל התובע ואשר לפיו העברת הפעילות של מנהל ההשקעות לא"ק ניהול לא פגעה בחלקו של התובע במנהל ההשקעות נשלח על דעתו (עמ' 63, ש' 18-20 לפרו'). במכתב זה צוין על ידי עו"ד אורל כי: We are now taking steps to have AK Management Ltd. Registered in the BVI with the Registrar of Mutual Funds in place of AK Capital Ltd." . על כן עולה ממכתב זה כי א"ק ניהול החליפה את א"ק קפיטל בתפקידה כמנהל ההשקעות של קרן הגידור. בנוסף, עיון במכתב זה מלמד כי שינוי זה בוצע נוכח העובדה כי באיי הבתולה הבריטיים נדרש לחשוף את שמות הנהנים מהקרנות המחזיקות במניות החברה הרשומה, ולנושא זה היו השלכות הרלוונטיות לנתבע ולקרוגר ולא לתובע (ס' 6-7 למכתב עו"ד אורל).
78. יתירה מזו: כאשר נשאל הנתבע במפורש על ידי ב"כ התובע: "האם לתובע יש זכויות בגוף החדש שמנהל את קרן הגידור. אני מתכוון ל-AK MANAGEMENT שהיא היתה מנהל ההשקעות?", השיב הנתבע: "ממה שאני זוכר, לא היה שום שינוי בכל הקשר בינינו או בזכויות של כולם" (עמ' 63, ש' 27-29 לפרו'). בהמשך לכך ציין לפרוטוקול ב"כ הנתבע כי: "אנו מבקשים להבהיר כי לנתבע אין טענה שבעקבות מכתבו של עו"ד אורל חדל התובע מלהיות בעלים של 20% מהמניות במנהל ההשקעות. המדובר הן ב- AK CAPITAL LTD כמנהל השקעות והן בחב' AK MANAGEMENT LTD כמנהל השקעות. מובהר כי בין אם מדובר בשינוי שם של אותו גוף המשמש כמנהל השקעות ובין אם מדובר בייסוד של גוף חדש עקב רישומו בשנת 2009 (כך נכתב במקור – ב.א.) באי מאן במקום איי הבתולה הרי שלא היתה שום פגיעה במעמדו של התובע כבעלים של 20% מהמניות בכל אחד מהגופים האלה" (עמ' 67, ש' 4-9 לפרו').