88. גם הטענה לפיה התובע הפר את הסכם בעלי המניות מאחר שלא העביר סך של 249,000 $ (דולר ארה"ב) למנהל ההשקעות לא הוכחה כנדרש. נוסחו של הסכם בעלי המניות קבע כי התובע נדרש להעביר במצטבר, מעת לעת, ועל פי דרישת מנהל ההשקעות, סך של 249,000 $ (דולר ארה"ב). משכך, אין די בעובדה כי התובע העביר סך של כ-150,000 $ (דולר ארה"ב) באמצעות חיוב כרטיסי האשראי שהעמיד לטובת הנתבע וקרוגר כדי להוכיח הפרה של הסכם בעלי המניות מצדו של התובע.
89. לא למותר לציין ולהדגיש כי דינה של הטענה בדבר הפרת הסכם בעלי המניות על ידי התובע להידחות גם מאחר שלא הוצגה בפניי כל הודעה שנשלחה מצדו של הנתבע אל התובע בדבר קיומה הנטען של הפרה כזו, ולא הוכח כי בזמן אמת טען הנתבע כלפי התובע כי הוא לא עמד לכאורה בהתחייבויותיו על פי הסכם בעלי המניות. יתירה מזו: מטענותיו ועדותו של הנתבע לא ניתן להבין מתי הפר התובע, לטענתו, את הסכם בעלי המניות. נושא זה מתחדד בהתחשב בעובדה שהנתבע גם לא חלק על מהימנות תוכן מכתבו מיום 12.6.2000 של עו"ד אלן אורל לתובע אשר בגדרו נאמר כי מעמדו של התובע כבעל מניות במנהל ההשקעות לא נפגע כתוצאה מהעברת הפעילות של א"ק קפיטל לא"ק ניהול (נספח ב' לכתב התביעה, עמ' 63 ש' 13-20 לפרו'). יוצא איפוא כי הנתבע עצמו הודה בעדותו כי התובע היה בעל מניות במנהל ההשקעות למצער במועד העברת הפעילות לא"ק ניהול, ועל כן טענתו כי הסכם בעלי המניות הופר עוד קודם לכן על ידי התובע ולכן אין התובע יכול להיחשב כבעל מניות במנהל ההשקעות - אינה יכולה לעמוד.
90. בנוסף, אין בידיי לקבל טענת הנתבע לפיה התובע אינו יכול להסתמך על הסכם בעלי המניות מאחר שהתובע לא הציג בבית המשפט את ההסכם המקורי. כידוע, הנטייה בפסיקה היא להקל בכללי קבילותם של ראיות, ולהתמקד בשאלות המהימנות והמשקל (ע"פ 4481/14 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 16.11.2016) בפס' 21 לפסק דינו של כב' הש' א' שוהם). במקרה הנוכחי, מדובר בטענה סתמית, משהנתבע לא הצביע על שוני מהותי בין ההסכם שהגיש התובע לבין הסכם בעלי המניות המקורי. יתרה מזו: הנתבע אף לא טרח להסביר כיצד התוספת בכתב יד שנוספה בסעיף 3 להסכם בעלי המניות משפיעה על תקפותו של הסכם בעלי המניות.
91. אני סבור כי גם טענותיו של הנתבע לפיהן הסכם בעלי המניות הסתיים ופקע עם מכירת מניותיו של קרוגר לנתבע – דינן להידחות. הנתבע לא הוכיח כלל את טענותיו לפיהן קרוגר הציע את מניותיו לתובע בהתאם לזכות הסירוב הראשונה הקבועה בסעיף 7 להסכם בעלי המניות. ודוק: מאחר שהנתבע הוא זה שטען כי הסכם בעלי המניות פקע בזמן שקרוגר מכר לו את מניותיו במנהל ההשקעות, ומאחר שלגרסת הנתבע הוצע גם לתובע לרכוש חלק ממניותיו של קרוגר במנהל ההשקעות (עמ' 77, ש' 18-21 לפרו') הרי שהנטל להוכיח טענות אלה היה מוטל על הנתבע. בהקשר זה ראוי לציין כי אין בעובדה שהתובע בחן אפשרות למכור את מניותיו במנהל ההשקעות (דוא"ל מיום 28.2.2008, נספח 4 לתצהיר הנתבע) כדי ללמד על הצעה דומה שהציע לו, כביכול, קרוגר לרכוש את מניותיו במנהל ההשקעות. מניתוח הדברים עולה כי דווקא התובע ראה עצמו מחויב להסכם בעלי המניות, ולכן פנה ליתר בעלי המניות על מנת להציע להם תחילה לרכוש ממנו את מניותיו במנהל ההשקעות.