129. משכך, אין בידי לקבל טענת הנתבע לפיה יש להחיל על התביעה דנן את דיני ההתיישנות החלים במדינת ניו יורק אשר לפיהם תקופת ההתיישנות הינה בת 6 שנים. כפי שכבר פורט לעיל, במקרה הנוכחי את טענת הנתבע בדבר התיישנות התובענה דנן יש לבחון על פי דיני ההתיישנות החלים בישראל.
130. התובע עותר לכך שבית המשפט יענה לבקשתו ויעניק לו צו למתן חשבונות כנגד הנתבע בקשר למנהל ההשקעות ובקשר לקרן הגידור, החל מיום הקמתן, דהיינו החל משנת 1999. מנגד, הנתבע טוען כי עילת התביעה של התובע המבוססת על טענתו לפיה לא קיבל דוחות ממנהל ההשקעות נולדה עוד בשנת 1999, כאשר כבר אז התובע לא קיבל דוחות מאת מנהל ההשקעות. לפיכך, סבור הנתבע כי תביעתו של התובע התיישנה עוד בשנת 2005, דהיינו - לאחר חלוף 6 שנים ממועד היווצרותה של עילת התביעה כנדרש לפי דיני ההתיישנות של מדינת ניו יורק. לחילופין טוען הנתבע כי על פי דיני ההתיישנות החלים בישראל תביעתו של התובע התיישנה לאחר חלוף 7 שנים מהמועד בו נודע לתובע לראשונה כי אינו מקבל דוחות ממנהל ההשקעות, דהיינו כבר בשנת 2006.
131. אין בידיי לקבל טענות אלה הנטענות ע"י הנתבע ואפרט להלן טעמי לקביעתי זו.
132. התביעה דנן עניינה בעילה של זכות לאכוף חיוב במתן חשבונות. עילה זו הינה עילה תביעה מתמשכת המתחדשת מיום ליום, כל עוד מתקיימים בין הצדדים היחסים המיוחדים המצדיקים את מתן החשבונות המבוקשים. בהקשר זה, נקבע בפסיקה ובספרות המשפטית כי תביעה למתן חשבונות מזכה בזכות לקבלת חשבונות עבור תקופה בת שבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה (ע"א 502/88 אדמונד שמעון נ' עיזבון המנוח אלפרד שמעון ז"ל, פ"ד מד(3) 833, 835 (1990) (להלן: "עניין שמעון"); ע"א 4868/15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מגי גלזר (פורסם בנבו, 29.7.2015); ע"א 8713/11 משה צאיג נ' חברת ע. לוזון נכסים והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 20.8.2017) בפס' 32; ט' חבקין, "התיישנות" 141 (2014)).
133. התביעה דנן הוגשה ביום 10.6.2014, משכך, נוכח היותה של העילה למתן חשבונות מתמשכת ומתחדשת, הרי שההתיישנות במקרה זה תחול רק לגבי מתן חשבונות בגין התקופה שהסתיימה שבע שנים קודם להגשת התביעה, כלומר ביום 10.6.2007, אך לא לגבי מתן חשבונות בגין התקופה הנמנית מאותו מועד ועד למועד הגשת התביעה.
134. עם זאת, במקרה הנוכחי טען התובע כי יש להביא בחישוב מניין תקופת ההתיישנות גם את העובדה כי הגיש כנגד הנתבע תביעה דומה בניו ג'רזי עוד ביום 30.4.2010, תביעה אשר נדחתה ביום 28.3.2013 משנתקבלה שם טענת הנתבע בדבר "פורום בלתי נאות". בנסיבות אלה טוען התובע לתחולת החריג הקבוע בסעיף 15 בחוק ההתיישנות הקובע כדלקמן: "הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".