135. כידוע, על הטוען לקיומו של חריג כלשהו לכלל ההתיישנות מוטל הנטל להוכיח טענתו זו (ע"א 10591/06 יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ (פורסם בנבו, 12.7.2010) בפס' 28). במקרה הנוכחי, היות שהתובע הגיש תביעה כנגד הנתבע למתן חשבונות בניו ג'רזי עוד ביום 30.4.2010, ותביעתו זו נדחתה ביום 28.3.2013 (תקופה בת שנתיים, 10 חודשים ו-28 ימים) מבלי שהדבר יחסום את התובע מלהגיש התביעה דנן, הרי שמרוץ ההתיישנות בתקופה שבין הגשת התביעה בניו ג'רזי לבין מועד דחייתה שם מפסיק את מרוץ ההתיישנות (ר' בש"א (י-ם) 1124/08 Jerusalem Enterprise Inc. נ' עוה"ד יאיר גרין ורון פינשטיין – המפרקים (פורסם בנבו, 11.3.2008) בפס' 11). לפיכך, יש להוסיף את תקופת ניהול התביעה בניו ג'רזי לתקופת ההתיישנות בת 7 השנים שקדמו למועד הגשת התביעה, כך שמסכימת שתי תקופות זמן אלו עולה כי התביעה דנן התיישנה רק לגבי התקופה שקדמה ליום 13.7.2004 (ר' עניין שמעון, בעמ' 836).
136. אין בידיי לקבל טענות הנתבע באשר לדחיית התביעה דנן מחמת קיומם של שיהוי, מניעות או שינוי בהתנהגות הצדדים. סעיף 27 בחוק ההתיישנות אמנם אינו שולל את סמכותו של בית המשפט לדחות תביעה מחמת שיהוי בהגשתה גם בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. אולם, בפסיקת בתי המשפט נקבע לא אחת כי דחייתה של תביעה אזרחית מחמת שיהוי בהגשתה תיעשה במקרים חריגים בלבד, כאשר בנוסף להשתהות בהגשת התביעה הוכיח הנתבע קיומם של תנאים נוספים: (1) השיהוי בהגשת התביעה מבטא ויתור על זכויות התובע; וכן (2) מצבו של הנתבע הורע עקב השיהוי בהגשת התביעה. תנאי נוסף שהוזכר בהקשר זה נוגע להתנהלות בחוסר תום לב מצד המשתהה בהגשת התביעה. בין הקריטריונים שעל בית המשפט לבחון בהפעלת שיקול דעתו בנושא דחיית התביעה מחמת שיהוי שדבק בה הוא משך השיהוי הנטען. עוד נקבע כי הנטל על הטוען לסילוק תביעה מחמת שיהוי הוא כבד ורב (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 446-448 (2003); ע"א 5110/05 מנהל מקרקעי ישראל נ' קלרה שטיינברג (פורסם בנבו, 18.1.2007) בעמ' 8; ע"א 6182/14 אינבסטלום הולדינגס בע"מ נ' ספריית יפת בע"מ (פורסם בנבו, 3.5.2016) בפס' 13; ע"א 4352/15 דניאל קורן נ' אורן הראל (פורסם בנבו, 2.8.2017) בפס' 50).
137. במקרה שלפניי, התובע לא דרש חשבונות מן הנתבע כל עוד קיבל את תשלומי התמריצים עד לסוף שנת 2006. לטענת התובע עצמו, על אף שהפסיק לקבל את תשלומי התמריצים כבר בסוף שנת 2006, הוא פנה לנתבע בדרישה למתן חשבונות רק בחודש אוגוסט 2009 (ר' לדוג' דוא"ל מיום 27.8.2009 ששלח התובע לנתבע, נספח 11 לתצהיר התובע) משום שהאמין כי ממילא לא היה זכאי לקבל רווחים ממנהל ההשקעות נוכח המשבר הכלכלי החמור שפקד את השוק האמריקאי בשנים 2007-2008.