7. בתשובתה לערעור שבה המדינה וטוענת עוד כי דין תביעתו של המערער להידחות על הסף גם מחמת היעדר עילה, בהינתן הוראות ייחוד העילה שבחוק הנכים בשילוב עם הוראת סעיף 6(א) לחוק הנזיקים האזרחיים הפוטר את המדינה מאחריות בנזיקין על נזקים שאירעו לכאורה לחייל (המערער) "בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי". לשיטת המדינה שגה בית המשפט בקובעו כי טרוניותיו של המערער אינן מתייחסות לנזקים שנגרמו לו במהלך שירותו הצבאי ועקב שירותו הצבאי, שכן כל טענות המערער נוגעות לאירועים שאירעו במסגרת שירותו הצבאי ולנסיבות שבהן הסתיים השירות. משכך טוענת המדינה כי ההסדר היחיד שמכוחו יכול המערער לתבוע את המדינה ולקבל תגמולים הוא ההסדר הקבוע בחוק הנכים. עוד טוענת המדינה כי שגה בית המשפט בקובעו כי בהינתן טענות המערער לרשלנות מצד המדינה יש להחיל במקרה דנן את סעיף 3 לחוק הנזיקים סיפה, שכן קביעה זו מנוגדת להלכה שנפסקה בהקשר זה ברע"א 11990/04 מדינת ישראל נ' שוורץ [פורסם בנבו] (31.12.2008) (להלן: עניין שוורץ).
8. בתשובתו טוען המערער כי משהמדינה לא הגישה ערעור על פסק הדין אין לאפשר לה להעלות טענות שאינן מתיישבות עם הנמקתו של בית המשפט המחוזי לדחיית התביעה על הסף. המערער מוסיף וטוען כי אין להחיל בעניינו את סעיף 6(א) לחוק הנזיקים או את ההסדרים הקבועים בחוק הנכים, שכן הוא אינו מלין על הנזק שנגרם לו בתקופת שירותו הצבאי ועקב שירותו הצבאי וכי מכל מקום לא הגיש תביעה לקצין התגמולים וחלק מראשי הנזק נושא התביעה (פגיעה בשם הטוב ולשון הרע, הוצאות מוגברות ועזרת צד ג', עגמת נפש, כאב וסבל, פיצויים עונשיים והוצאות שמירה ואבטחה) אינם בני פיצוי במסגרת חוק הנכים וגם מטעם זה אין להגביל את תביעתו לאותו המסלול.
דיון והכרעה
האם העלתה המדינה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה ?
9. כלל ה"הזדמנות הראשונה" שבסעיף 3 לחוק ההתיישנות קובע כי "אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה". בית משפט זה עמד לא אחת על תכליתו של הכלל האמור, אשר נועד למנוע מצב בו יעלה הנתבע בשלב מאוחר של ניהול ההליך טענת התיישנות העשויה לייתר את הדיון בתובענה כולה ויגרום בכך לניהול הליך סרק (ע"א 630/90 רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד, פ"ד מה(5) 365, 370 (1991); ע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן, פ"ד נח(4) 769, 785-784 (2004) (להלן: עניין אריאן)). במקרה דנן לא העלתה המדינה את טענת התיישנות בבקשה לחיוב המערער בתשלום האגרה. כל שציינה באותו השלב הוא כי אין בהגשת הבקשה האמורה כדי לגרוע מטענות מקדמיות שיש באמתחתה, לרבות טענת ההתיישנות אותה היא מתכוונת להעלות בשלב מאוחר יותר. הצהרת כוונות כזו אינה עומדת בתנאי סעיף 3 לחוק ההתיישנות, לפיו על הנתבע לטעון במפורש ובמפורט את טענת ההתיישנות ולעתור לסעד המתבקש בעקבות כך. מסקנה זו מתחזקת בהינתן תכליתו האמורה של סעיף 3 לחוק ההתיישנות למנוע ניהולו של הליך סרק מקום שבו ניתן לסלק תביעה על הסף בשל התיישנות. טענת המדינה לפיה שמירה על זכות שקולה להעלאת הטענה כנדרש, אינה עולה בקנה אחד עם הגשמתה של תכלית זו ומשכך אין לקבלה.