10. האם כקביעת בית המשפט המחוזי, די היה בהעלאת טענת ההתיישנות בשלב שבו הוגש כתב ההגנה (דצמבר 2012) על מנת לעמוד בדרישה להעלותה בהזדמנות הראשונה ?
המונח "בהזדמנות הראשונה" לא זכה לפרשנות חדה וברורה ונפסק כי אין להתוות בעניין זה נוסחה כללית וגורפת אלא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו (עניין אריאן, שם; עניין רוז'נסקי, שם; ע"א 9392/10 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' רסולי, [פורסם בנבו] פסקה 7 (4.7.2013) (להלן: עניין רסולי); ע"א 3599/94 יופיטר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נ(5) 423, 427 (1996) (להלן: עניין יופיטר); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 324-323 (מהדורה שביעית, 1995); טל חבקין התיישנות 101 (2014)). עוד נפסק כי בהינתן העובדה שדיני ההתיישנות חוסמים את זכות הגישה לערכאות, יש לפרש באופן מרחיב את המונח "בהזדמנות הראשונה" כך שישלול את העלאת טענת ההתיישנות אם הטענה לא הועלתה בהליכים מקדמיים שונים שהוגשו או התקיימו בתובענה, אפילו קדמו הליכים אלה להגשת כתב ההגנה מטעם הנתבע (עניין אריאן, בעמ' 785; ע"א 2008/07 לוטן נ' ירמייב, [פורסם בנבו] פסקה 43 (14.2.2011); עניין רסולי, פסקה 7; רע"א 901/07 מדינת ישראל – הועדה לאנרגיה אטומית נ' ליפל, [פורסם בנבו] פסקה 29 לפסק דינו של השופט י' עמית (19.9.2010); ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, [פורסם בנבו] פסקאות 13-12 (22.6.2008)).
המערער מזה והמדינה מזה ביקשו לתמוך את טענותיהם בסוגית ההתיישנות על שני פסקי-דין של בית משפט זה. המדינה הסתמכה על פסק הדין בעניין יופיטר, בו נדון עניינו של תובע שהגיש בקשה לפטור מאגרה אשר נדחתה על הסף בהיעדר תצהיר תומך. הבנק הנתבע באותו מקרה לא היה צד לדיון בבקשה, לא קיבל את כתב התביעה וככל הנראה אף לא הגיב לבקשה. בערעור שהוגש בעניין זה התייחס בית המשפט לאופיה של הבקשה לפטור מאגרה וקבע כי הליך זה הוא בעיקרו הליך שבין המדינה לתובע, וכי הנתבע יכול היה להשמיע דברו אך אינו צד הכרחי או נחוץ להליך. עוד נקבע כי בהינתן אופיו ומהותו של הליך זה אין לראות בו הזדמנות ראשונה להעלאת טענת ההתיישנות. נסיבותיו של עניין יופיטר שונות מאלו שבענייננו ועל כן אין בו כדי לסייע למדינה. בענייננו המדינה כנתבעת היא שיזמה את ההליך הנוגע לתשלום האגרה ובקשתה נדונה לגופה. על כן, מכל היבט שהוא יש לראותה כמי שהייתה צד דרוש והכרחי לדיון באותה הבקשה. המערער מצידו שב ומפנה לעניין אסורנס, בו נדון עניינו של תובע שהגיש בקשה לפטור מאגרה ורשם בית המשפט המחוזי, בהחלטה במעמד צד אחד, פטר אותו מתשלום. המבקשות בעניין אסורנס, הגישו בקשה לביטול ההחלטה ולאחר דיון במעמד הצדדים, נותרה החלטת הפטור על כנה. ערעור ובקשת רשות ערעור על החלטת הפטור מאגרה נדחו. לאחר ההליכים הללו העלו המבקשות-נתבעות בעניין אסורנס טענת התיישנות בכתב ההגנה, ובית המשפט המחוזי קבע כי טענת ההתיישנות לא הועלתה ב"הזדמנות הראשונה" שכן היה באפשרותן להעלותה בעת הגשת בקשת הביטול. המבקשות שם נסמכו אף הן, בדומה למדינה בפנינו, על פסק הדין בעניין יופיטר וטענו שאין לראות בבקשה לביטול ההחלטה כ"הזדמנות הראשונה" להעלאת טענת התיישנות. הטענה נדחתה על-ידי בית משפט זה אשר קבע כי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו ובמקרה שבפניו: