פסק-דין
הנשיא א' גרוניס:
1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' גינת) מיום 14.1.2013. בפסק הדין ניתן צו מניעה אשר בגדרו נאסרה לשידור תכנית הטלויזיה "עובדה", פרי עבודתם של המערערים, אשר נועדה לעלות לשידור ביום 14.1.2013 (להלן – התכנית). התכנית נאסרה לשידור ככל שעניינה מתייחס למשיב 1 (להלן – המשיב) ולהליך פלילי התלוי נגדו. את האיסור ביסס בית משפט קמא על כלל הסוב-יודיצה, המעוגן בסעיף 71(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט).
2. העובדות הבסיסיות הנוגעות לעניין אינן במחלוקת. ביום 25.3.2010 שודרה בטלויזיה תכנית "עובדה" בה סופר, בין השאר, כי המשיב היה נשוי מספר פעמים וכי שתיים מנשותיו הלכו לעולמן בנסיבות תמוהות. בעת שידורה של התכנית בשנת 2010 היה תלוי ערר שהוגש על ידי בני משפחתה של האישה שבסופו של דבר הואשם המשיב ברציחתה. מדובר בערר על ההחלטה לסגור את תיק החקירה. בעלי הדין לא חלקו אף על כך שניתן לראות ברשת האינטרנט את התכנית ששודרה בטלויזיה בשנת 2010. בחודש נובמבר 2012 הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד כתב אישום נגד המשיב, בו נטען כי המשיב רצח את אשתו. בדיון שנערך בפנינו ביום 20.3.2013 נמסר כי המדינה הגישה בקשה לתיקונו של כתב האישום. בבקשה נטען כי המשיב רצח בעבר אף אישה אחרת שהוא היה נשוי לה.
3. ביום 10.1.2013, ארבעה ימים לפני המועד בו נקבע המועד לשידורה של התכנית, הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי, על דרך של המרצת פתיחה, בקשה לצו מניעה קבוע שעניינו איסור שידור התכנית. בד בבד הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על שידור התכנית. בבקשות עתר המשיב למתן צווי המניעה מתוקף סעיף 71(א) לחוק בתי המשפט. עם הגשת הבקשות לצו הקבוע ולצו הזמני, הגיש המשיב בקשה לפטור מאגרה מטעמים כלכליים. המשיב לא הגיש תצהירים לתמיכה בבקשות (הבקשה בהליך העיקרי, הבקשה לצו מניעה זמני והבקשה לפטור מאגרה). זאת, בניגוד לאמור בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות) ולתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן – תקנות האגרות). באי-כוחו של המשיב נימקו את היעדר התצהירים לתמיכה בבקשות השונות בכך שהמשיב נמצא במעצר ושלא ניתן ליצור איתו קשר "רציף וחופשי", בפרט נוכח סד הזמנים הקצר. בנוסף, לבקשה לצו המניעה הזמני לא צירף המשיב התחייבות עצמית לפיצוי הצד שאליו מופנה הצו, וזאת בניגוד לתקנה 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.