7. חישוב שווי שימוש בהתאם לתקנות שווי שימוש מהווה אומדן מהימן לכימות שווי טובת ההנאה של העובד. החישוב האמור מבוסס על השוואה לעלות אלטרנטיבית של עובד אשר רוכש את אותו רכב באופן פרטי ונושא במלוא עלויות התחזוקה והתפעול שלו. זהו העקרון הכלכלי הראוי לקביעת שווי טובת ההנאה לעובד. לא די בהיקף השימוש ברכב, כשלעצמו, בכדי ללמד על שווי טובת ההנאה. לאחרונה נקבע בפסיקה, כי הוראות הפקודה ותקנות שווי שימוש קובעות כללי חישוב נוקשים שאינם ניתנים לסתירה. לא ניתן להוכיח את שווי ההטבה בדרך שונה מזו שנקבעה בתקנות שווי שימוש. עוד נקבע, כי הנוסחה שנקבעה היא סבירה ואין הצדקה לביטול תקנות שווי שימוש.
8. מאחר ויש לכמת את טובת ההנאה על בסיס השוואה לעלות אלטרנטיבית של רכישת רכב בבעלות פרטית, הרי שהעלויות למעסיק אינן רלבנטיות. כמו כן, לשם קביעת עלות אלטרנטיבית יש להסתמך על אומדנים וממוצעים כגון מחירי מחירון של רכבים, אומדן עלויות דלק, עלויות תיקונים, טיפולים, ביטוח וכדומה. דרך זו היא הקרובה ביותר לכימות כלכלי אמיתי של טובת ההנאה שצומחת לעובד. יש לזקוף את כל ההוצאות הקבועות אשר אינן מושפעות מהיקף הנסיעה וכן, חלק יחסי מההוצאות המשתנות אשר משקף את מרכיב הנסיעה הפרטית. הממוצע השנתי של הלמ"ס נקבע בהתחשב בהיקף נסיעה פרטי רגיל והיקף נסיעה פרטי בכלי רכב צמודים ועל כן הוא נותן ביטוי גם לשימוש נמוך מהמקובל בקרב המשתמשים ברכב צמוד. התחשיב זוקף שווי שימוש בהטיה כלפי מטה.
9. יש הגיון בתחשיב המסתמך על ממוצע נסיעות פרטיות עליו מבוססות תקנות שווי שימוש. טובת ההנאה של עובדים אשר בידם לעשות שימוש פרטי ברכב זהה ללא קשר לשאלת השימוש אשר הם עושים ברכב במסגרת העבודה. בנוסף, גם אם עובד עשה בתקופה מסויימת שימוש פרטי מועט, הרי שהייתה לו האופציה להגדיל את השימוש הפרטי. עצם קיומה של אופציה כאמור מהווה טובת הנאה אשר יש לה ערך כספי, ממנו מתעלמת המערערת בתחשיבה.
10. על מי שמבקש לסטות מהתחשיב הקבוע בתקנות שווי שימוש מוטל להראות, כי תחולת תקנות שווי שימוש מוגבלת רק למקרים בהם לא ניתן לכמת במדוייק את שווי השימוש הפרטי. מאחר ושיעור ההטבה מבוסס על עלות אלטרנטיבית, הרי שממילא נזקקים לאומדנים וממוצעים. אין להחליף שיטה אומדנית שקבע המחוקק בשיטה אומדנית אחרת. התחשיב אשר מציעה המערערת מהווה רק לכאורה כימות מדוייק. חישוב זה אינו מכמת את הפרמטרים הרלבנטיים מאחר ומבוסס על הוצאות המעסיק. התקנות אמנם מבוססות על ממוצעים, אולם הן מהוות אומדן מהימן מאחר ובבסיסן עומדת השוואה לעלות אלטרנטיבית.