30. אלה הן הנסיבות במקרה דנן: הנושה בו מדובר הוא כזכור סינדיקט של בנקים. מובן כי מדובר בנושה מתוחכם, שהערכת הסיכון ביחס להעמדת אשראי היא מומחיותו העיקרית. נושה כזה יכול לתמחר את הסיכון הזה, וחזקה על SVB שכאשר הוא הסכים להעמיד את האשראי לחברה בריבית המוסכמת, הוא עשה כן תוך התייחסות לסיכונים הכרוכים בכך, ותוך דרישת ריבית שתצדיק את העמדת ההלוואה הזו.
31. במקרה כזה לא נדרשת לכן התערבות של בית המשפט בהחלטה המוסכמת והמושכלת של שני הצדדים – החברה מהצד האחד וסינדיקט הבנקים מהצד האחר. זה אינו המקרה בו בית המשפט צריך להגן על נושים שהעמידו אשראי לחברה בלא שידעו אודות החלוקה העתידית של הדיווידנד, וזה גם אינו המקרה בו בית המשפט צריך להגן על נושים שאין להם כלים לתמחר את המשמעות של חלוקת הדיווידנד מבחינת הסיכון הנוסף שיש בכך כדי להטיל עליהם.
32. לכן אני מקבלת את מסקנתו של ב"כ הכנ"ר ואני מקבלת את הבקשה וזאת בכפוף לשתי הסתייגויות:
(1) החברה תמציא לתיק בית המשפט תוך 20 יום מהיום הודעה מטעמו של SVB לפיה הוא מודע לבקשת החלוקה והוא מסכים לה.
(2) מאחר שהאשראי ש-SVB עתיד להעמיד לחברה עומד על סך של 150 מיליון דולר, אני מקבלת את הבקשה ביחס לסכום זה בלבד, ולא ביחס למלוא הסכום של 250 מיליון דולר שהוא נושא בקשת החברה. מאחר שפסק הדין לעיל מבוסס על ההסכמה של SVB להעמיד לחברה אשראי שישמש לחלוקה לבעלי מניותיה, אני מקבלת את הבקשה ביחס לאשראי זה ולא ביחס לסכומים העולים עליו.
בכפוף לאמור לעיל אני מאשרת אם כן חלוקה של סכום של 150 מיליון דולר שתבוצע תוך 90 יום מהיום.
אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"א אייר תשע"ח, 06 מאי 2018, בהעדר הצדדים.
רות רונן