10. מאחר והשיק, שלא היה שלם, נגנב, הרי דינו כשיק שכלל לא הוצא, ולפיכך אין נפקא מינה לשאלה האם התובע אוחז כשורה, שכן הלכה היא כי שטר כזה אינו יוצר כל זכויות, ואף אוחז כשורה אינו יכול להיפרע על פיו מהאדם שהיה חתום עליו, וזאת למרות הזכות העדיפה המוקנית לו.
11. לפני שהגיע השיק לתובע, הציע עאדל ליצחק בן אברהם לקנות ממנו את השיק, אך כשביקש בן אברהם להתקשר לג'לאל, לקח עאדל את השיק ועזב את המקום.
כמו כן, מסר עאדל את השיק לאחמד סלאמה, הנשוי לבתו של עאדל, וסלאמה הציג את השיק הריק לפני חסין עאשור סלים, אשר לו היכרות עם ג'לאל, וביקש ממנו לשים חותמת של החברה תמורת סכום של 20,000 דולר, אך בקשתו נדחתה.
12. התובע אינו אוחז כשורה המוגן מפני פגם בסיחור השיק ובקניינו של הנפרע (עאדל), בהתאם לסעיף 29(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), וזאת ממספר טעמים:
א. השיק אינו שלם: בשיק נעשו שינויים מהותיים, הן בתאריך, הן בסכום, באופן שהתובע קיבל את השיק כשהוא ריק ומילא פרטים אלו בעצמו, ולפיכך דינו של השיק פקיעה בהתאם לסעיף 64 לפקודה.
ב. השלמות הפרטים בשיק נעשו תוך חריגה מהרשאה, שכן השיק נגנב, וכן הן נעשו תוך זמן שאינו סביר ואף מטעם זה דינו של השיק פקיעה.
ג. התובע לא הסביר על סמך מה קבע את הסך של 2,016,000 ₪ שמילא בשיק.
ד. זמנו של השיק עבר והעברת שיק שזמנו עבר נחשבת למעשה חסר תום לב. לא זו אף זו, אוחז הנוטל שטר אחרי שזמנו עבר נחשב כאוחז היודע את הפגמים.
ה. התובע קיבל את השיק לידיו זמן רב לאחר מועד פירעונו המקורי. כך, השיק נרכש ככל הנראה בשנת 2010, מולא בו התאריך 8.10.06, והוא הופקד בבנק ביום 1.7.10.
ו. ההסכם שערך התובע עם עאדל, שעניינו בתמורה עבור השיק שמכר לו עאדל, נוקב בסכומים שונים שהיה על התובע לשלם לעאדל בשלבים שונים, כך שהתמורה עולה ככל שעולים בשלבים שנקבעו על פי קבלת הוכחות מעאדל לביצוע העסקה הנטענת עם ג'לאל. מכאן, כי התובע חשד שהשיק אינו כשר, והדבר משליך על תום הלב הנדרש לשם הוכחת אחיזה כשורה, באופן שתום הלב של התובע נשלל. התובע לא הביא לעדות את מוצלח סרסור, שחתום על הסכם מכר השיק, ונטען לגביו כי היה עד להסכם עם עאדל (להלן: "סרסור"). יש לזקוף את אי העדתו של סרסור לחובת התובע.
ז. הסכם מכר השיק נוקב בתשלום של 60,000$ בשלבים ובונוס של 40,000$. התובע טוען ששילם 30,000$, אך לא הוכיח מתן תמורה כלשהי לעאדל עבור השיק. בכל מקרה, תמורה שיש להתחשב בה היא רק תמורה ששולמה בפועל, והיא חייבת להיות בעלת "ערך ממשי", להבדיל מתמורה סמלית. בענייננו, אם הייתה תמורה, היא הייתה סמלית יחסית לסכום השיק.
ח. על התובע היה לבצע חקירה ודרישה באשר לנסיבות הימצאותו של השיק אצל עאדל, במיוחד לאור היותו איש עסקים הבקיא בעניינים אלו, וכאשר מדובר בסכום גבוה. היה עליו לכל הפחות לפנות לרוכשי או מוכרי המקרקעין שנטען כי עאדל תיווך בעסקאות המכירה שלהם וקיבל את השיק מג'לאל עבור תיווך זה, או לפנות לג'לאל ולאמת את גרסתו של עאדל בעניין העסקאות ביניהם.
ט. חוסר תום לבו של התובע מתבטא גם בסתירות בעדויותיו. כך למשל, בתצהיר שהגיש במסגרת בקשה להטלת עיקולים וצו עיכוב יציאה מהארץ בתיק ההוצל"פ טען כי ביקר בביתם של עאדל ושל ג'לאל, ואילו בעדות בתיק זה טען כי מעולם לא ביקר בביתו של עאדל או של ג'לאל.