--- סוף עמוד 17 ---
76. בחקירתו של הנתבע לפרוטוקול הדיון מיום 22/11/2017, בעמ' 6, הודה כך:
"ש. ..... לא רצח אף אחד, בפועל, נכון?
ת. לא מסכים.
ש. לבית-המשפט: הוא כן רצח משהו?
ת. אבא שלחם בסטניגרד, הקים את המוסד וכל הדברים האלה יום אחד אומר לי "תשמע, אמא חלשה",
החלטה
הבנתי שלמונח "רצח" הקיים בחוק העונשין או הנפוץ בפי הציבור הרחב אין בהכרח קשר למונח "רצח" שהוא סובייקטיבי לחלוטין בפי העד".
77. דעתי אינה כדעתו של הנתבע וכבר אמרתי זאת. אין מדובר בביטויים המצויים במתחם האמת. למונח "רצח" הקיים בחוק העונשין או הנפוץ בקרב הציבור, אין בהכרח קשר למונח "רצח" שהוא סובייקטיבי לחלוטין בפני הנתבע.
78. גם אם מדובר בתיאור אינפורמטיבי של התנהלות התובע, לשיטתו של הנתבע, מדובר בביטויים קשים מנשוא, אשר אין הדעת סובלת כי אדם יידרש לחיות עם "תגיות שם" או סטיגמות כאלו, משעה שלא הובהר כי אכן ביצע את אותם מעשים. סבורני כי גם הנתבע לא האמין בהם.
79. ביטויים אלו, אין ספק כי ביטויי "לשון הרע" כמובנם בחוק. וגם ל"אמיתותם" כביכול, להבדיל מהשקפותיו הסובייקטיביות, פרטיות ומתלהמות של הנתבע, לא נמצא בדל ראייה.
פרסומים נוספים
80. במסגרת סיכומיו הוסיף התובע וטען כי הנתבע אף פרסם דברי לשון הרע כנגד התובע במכתבים נוספים (אשר צירף את העתקם) אותם שלח לגורמים נוספים (עו"ד ..., רפ"ק ..., עו"ד ....), בהם ייחס גם כן הנתבע מעשים פליליים וכינויי בוז משפילים. עוד הוסיף התובע כי אף בדברים שנשא בבית הכנסת בתל-אביב, במכתבים ובפניות טלפוניות לגורמים שונים ובכללם מכתבים ששלח לעמותת ".. ..." שהעסיקה מטפלת סיעודית לאמו, פרסם הנתבע דברי לשון הרע כנגדו.
81. כל אלו לא צורפו ולא הוזכרו בכתב התביעה ומשכך, לא מצאתי להרחיב אודות כל אחד מהם בנפרד.
למי הופצו הפרסומים?
--- סוף עמוד 18 ---
82. פרסום לשון הרע הינו פרסום בהתאם לסעיף 2(ב) לחוק. קרי, אם היתה מיועדת "לשון הרע" לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם, או לאדם אחר זולת הנפגע (סעיף 2(ב)(1)), או אם עשוייה היתה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע (סעיף 2(ב)(2)).
83. הוראות סעיף 2 לחוק קובעות כך:
"2. (א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;