(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע".
84. הנתבע טען כי הפרסומים נועדו לעיניו של התובע בלבד, ומאידך טען הנתבע בחקירתו הנגדית, כי הפרסומים נועדו כדי להגן על הציבור מפני התובע. ברור לכל, טען התובע, שכל הפרסומים לא נשלחו לעיני התובע בלבד, אלא לידיעת הרבים. אף אני סבור כך וסבור אני כי אותם פרסומים לא נועדו, אלא להשתלח בתובע.
85. כאשר מדובר במכתבים המופנים לגורמים שונים, המשמשים כבעלי תפקיד (בנק, משטרה, עמותה האחראית למטפלים סיעודיים, משרדים ממשלתיים), הרי שאכן היו מיועדים לצפיית אותו אדם, שהוא אדם נוסף זולת התובע, לצורך טיפולו או אף רק לצורך ידיעתו.
86. קל וחומר הדברים נכונים בכתיבת ופרסום מאמר, שאין מחלוקת כי פורסם באמצעי המדיה, לפחות כך עולה מהעתק המאמר כפי שצורף לכתב התביעה.
87. הנתבע טען כי מרבית הפרסומים כלל לא נשלחו והגיעו רק "לעיניו" של התובע. לא כך נראה הדבר משעולה בעיון בפרסומים כי הללו נשלחו לאותם גורמים באמצעות אמצעים אלקטרוניים, בדרך של שליחת "דואר אלקטרוני".
88. לא מצאתי בדברי הנתבע, לא בחקירתו ולא ביתר כתבי הגנתו, כל טענה הסותרת או מוכיחה כי אכן מכתבים אלו לא נשלחו לאותם גורמים, קל וחומר הכחשה של ממש המבוססת על כך.
89. לא בנקל, בית המשפט יקל ראש בנזק שעלול פרסום שקרי, כוזב ופוגעני לגרום לאותו גורם אליו מיוחסים אותם פרסומים. אותו צד שנפגע, לא ישכח במהרה את הפרסום הפוגעני ולא ישכח את תגובות מכריו לפרסום.
--- סוף עמוד 19 ---
90. פרסומים פוגעניים וכאלו המייחסים מעשים פליליים, יש להם השלכות עד כדי הסתה, פגיעה בפרנסה, נידוי חברתי ועוד שלל תוצאות. גם אם התובע לא הוכיח כי פרנסתו נפגעה, די בכך שעולה החשש כי יכולה היא להיפגע בשל אותם פרסומים.
91. לאור כל האמור, אני מקבל את טענות התובע וקובע כי אותם פרסומים אשר צורפו לכתב התביעה, הינם פרסומים פוגעניים, כאלו העולים כדי פרסום "לשון הרע" במובנו של החוק, שנועדו לבזות ולהשפיל את התובע, ברבים וללא כל הצדקה.
האם עומדות לנתבע ההגנות הקבועות בחוק?
92. משקבעתי כי דיני איסור לשון הרע חלים על הפרסומים שבפני, והנתבע הוא שאחראי לפרסומים הנטענים, יש לדון האם עומדת לו תחולת ההגנות כפי שקבועה בחוק.
93. הנתבע טען כי כל הפרסומים האמורים, אשר לשיטתו אינם פרסומים ואינם מקימים כלל את התנאי הבסיסי הנדרש לצורך הקמת עילת תביעה בלשון הרע, אמת הם, או שהוא הנתבע האמין בתום לב באמיתותם וחלה לו ההגנה שבחוק "אמת דברתי".