ב. "בפרסום היה עניין ציבורי", יסוד אשר מהווה יסוד ערכי ותכליתו לבדוק באם קיים אינטרס חברתי המצדיק את הכשרתו של פרסום פוגעני שיש בו לשון הרע. בשאלה זו, מכריע בית המשפט בהתאם למדיניותו השיפוטית ולפיכך היא תיעשה על ידי השופט היושב בדין, תוך איזון האינטרסים המתנגשים. (ראה: ע"א 90/04 נודלמן נ' שרנסקי [פורסם בנבו] {פמ"מ – 4/8/2008} להלן: "עניין נודלמן").
--- סוף עמוד 21 ---
102. באיזון האינטרסים בין זכותו של הנתבע לחופש הביטוי, אל מול זכותו של התובע לשמו הטוב ולכבודו, זכותו של התובע כי לא יפורסמו כנגדו ברבים הודעות וכינויים משפילים ומבזים, זכות אשר גוברת על זכותו של הנתבע.
103. כך גם דברים אלו הובאו לידי ביטוי בספרו של "שנהר", וכך:
"ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק כוללת שני יסודות. היסוד הראשון נוגע למידת האמיתות של הפרסום המהווה "לשון הרע". היסוד השני נוגע למידת ה"עניין הציבורי" שבאותו פרסום. קיים הבדל מהותי בין שני היסודות. היסוד הראשון הוא עובדתי בעיקרו, והוא נוגע להשוואה בין הפרסום לבין המציאות העובדתית. היסוד השני עוסק בשאלה, האם קיימים לפרסום יתרונות חברתיים המצדיקים אותו, למרות לשון הרע שבו. שאלה זו היא שאלה ערכית בעיקרה, והיא מוכרעת על ידי בית-המשפט בהתאם למדיניותו השיפוטית. חשוב לזכור, כי שני חלקיה של הגנת סעיף 14 הם "חלקים מצטברים ובהתקיים האחד בלעדי רעהו, לא יהיה בכך כדי להועיל לנתבע".
104. נטל ההוכחה בכל הקשור לטענה זו מוטל כאמור על הנתבע, ואינו עניין של מה בכך. מידת
ההוכחה הנדרשת לצורך הוכחת טענת אמת הפרסום, עומדת ביחס מתאים לרצינותו וחריפותו של תוכן הפרסום. מדובר בנטל כבד מאוד, בין היתר בשל הפער שיכול להיווצר בין אמיתות הפרסום לבין היכולת להוכיחו בהליך שיפוטי. (ראה: דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס, נב(3) 1 {פמ"מ – 29/6/2018} להלן: "עניין קראוס").
105. בכתב הגנתו, הנתבע לא הכחיש את הפרסומים וטען הוא כי תוכנם אמת לאמיתה.
106. באשר למרכיב ה"עניין הציבורי", הודה חקירתו לפרוטוקול הדיון מיום 22/11/2017,
בעמ' 6 כך:
"ש. בתצהירך אתה כותב שהדברים שנכתבו על ידך, אתה מאשר שכתבת אותם, יועדו רק לעיניו של התובע, ח. ק.. נכון?
ת. אני לא יודע על סמך מה אתה אומר את זה.
ש. התצהיר שלך.
ת. אתה אומר משהו ורוצה שאשיב, אך אין את התצהיר מולי.