ש. אני מפנה אותך לסעיף 64 בתצהירך, שם אתה כותב: "הפרסומים נשוא התביעה הם פועל יוצא של מעשי התובע המתוארים לעיל, בשל התנהלותו הכללית המשתקפת באירועים אלו ... במרבית הפרסומים
--- סוף עמוד 22 ---
לא הזכרתי את התובע בשמו או מקצועו ..." (מצטט סעיף 64), אם זה רק לעיניו של ...., אז איך תגן על הציבור?
ת. (מעיין) זה נכתב מתי שאני עשיתי ובכלל לא על ..... כתבתי על אמא שלי. אני דיברתי ועשיתי את הפרק של אמא שלי, אחד הגדולים בהיסטוריה ופעם שאלו אותי איך אני מעלה דברים כאלה? אמרתי שזו בושה, אבל חייבים לדעת את זה. כיוון שאני יודע מה הוא עושה לאמא שלי בלי רחמנות, אז רציתי להזהיר אותו, שיידע שזה עולה.
....................................................................
ש. לבית-המשפט: איך היה אמור הציבור היה להיות מוגן בחלק מהפרסומים שהיו מיועדים אך ורק לתובע, לדבריך?
ת. אני רוצה שהציבור יידע שיש מקרה כזה ושהוא מתחכם וכל הדברים האלה ומנסה שאף אחד לא יידע מזה. כמו למשל, שהוא הגיע לבית- המשפט הזה שפה הכל בדלתיים סגורות ולא יודעים על מקרים כאלה, אז שיזהרו. חובת הציבור להיזהר".
107. כאשר מדובר על פרסום המייחס עבירות פליליות לתובע, הנטל הוא מוגבר, לאמור:
"הצד שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים.
בהמשך נאמר:
"מקובלת עלי הדעה, שבמשפטים אזרחיים או פליליים בשל הוצאת דיבה, שבהם טוענים הנאשמים או הנתבעים "אמת דיברתי" והאמת שבה המדובר מייחסת למתלוננים ביצוע מעשיים פליליים, או יש מקום להחלת הכלל האמור. דוגמא נוספת נמצא במשפטים בדבר אישור צוואה, כאשר הצד, התוקף את כשרות הצוואה, מנסה לייחס ליריביו הפעלת לחצים או מעשי מירמה פליליים כלפי המנוח, כאן דרושה מידת הוכחה משכנעת במיוחד גם בשל הסטיגמה המוטלת על הצד היריב וגם בהתחשב בעובדה, שלא ניתן להשמיע בפני בית המשפט את גרסת המנוח."
(ראה: ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, מ(1) 589 {פמ"מ – 26/2/1986}).
108. אין חולק כי האדם הסביר רואה ברצח וגניבה כמעשה פסול ולא ערכי והכינויים "רוצח