--- סוף עמוד 31 ---
שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו.
(ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.
(ג) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק.
156. הסך הנ"ל עודכן לימים, וכן מאליו ברור כי הסכומים הנקובים בחוק, אינם אלא תקרה ואת היקף הפיצוי רשאי בית המשפט לקבוע כפי שיקול דעתו.
157. תכליתם של הפיצויים בגין תביעת לשון הרע הם:
"הפיצויים אשר אותם מוסמך בית-משפט לפסוק למי שנפגע מעוולת לשון הרע מגמתם כפולה: ראשית, ליתן סיפוק לנפגע, הן על-ידי שיוכל לדעת כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה בכך שפגעו ללא הצדקה בשמו הטוב, והן על-ידי כך שסכום הפיצוי שישולם לו יוכל לשפר במשהו את מצבו ולקרבו במידת האפשר - עד כמה שכסף יכול לתרום לכך למצב שהיה נתון בו קודם התרחשות העוולה.
שנית - כפי שנאמר כבר בפסיקת בית-משפט זה - נועדו הפיצויים הנקבעים בגין עוולת לשון הרע גם כדי "שיחנכו את הקהל ויחדירו לתודעתו כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי, ובין אם איש ציבור, אינו הפקר, וכי יש ממש במה שנאמר בספר 'קוהלת': 'טוב שם משמן טוב"' )ע"א 30/72 [1], בעמ' 244), הווה אומר: פיצויים אשר יש בפסיקתם משום מגמה עונשית ומגמה מחנכת ומרתיעה כאחד (ראה ע"א 670/79, 78/80, 82[2], בעמ' 205)".
(ראה: ע"א 802/87 נוף נ' אבנרי, מה(2) 489 {פמ"מ – 7/3/1991}).
158. במקרה שבפני, אומנם הפרסומים לא הופצו בתפוצה רחבה, ואולם הם נועדו לפגוע
בתובע, אולי מתוך מערכת יחסים עכורה וממושכת בין הצדדים וכפי שהגדיר הנתבע "לא ספרתי אותו בכלל", ולצורך פגיעה במקצועו, פרנסתו ובשמו הטוב של התובע. הפרסומים והמעשים המוזכרים נועדו להשפיל את התובע ושוכנעתי כי נגרמה לו עוגמת נפש לא קטנה.
159. לא כך הם פני הדברים באשר למאמר אודות סיפורה של האם המנוחה. אין לדעת מה
--- סוף עמוד 32 ---
היתה תפוצת פרסומו ומה היקף קוראיו.
160. כאשר מדובר בפגיעה בשם הטוב, מדובר למעשה בנזק לא ממוני, אשר התובע אינו צריך להוכיח את גובהו (כנדרש בהוכחת נזק מיוחד), אלא די להוכיח כי אכן נגרם נזק, והפיצוי שיפסק על ידי בית המשפט ייגזר מכלל הנסיבות. ואומר כי, ככל שגדולה הגסות, יכול גם