ת. זה מה שהציע עורך הדין שיין וקיבלתי את זה. היתה טענה שזה יאפשר לאמא שלי נוחיות יותר טובה וקיבלתי את זה. אני אישרתי, חתמתי, אז הסכמתי. זה ברור מהמסמכים".
269. לשם כך מוכנה היתה המנוחה לעשות הכל. אך אין בכך כדי להצביע על כי צד זה או השני,
הצליחו לתמרנה עד כי עשתה משהו חריג לטובתו של מי מהם.
270. מבחן נסיבות עריכת הצוואה – יש לזכור כי בפסקי דין רבים נקבע, כי פעולת שליחות
עבור המצווה, הנוגעת לעריכת הצוואה, כגון התקשרות עם עורך דין בנוגע לעריכתה, או שיחות עם המצווה, אינן נכנסות לגדרו של סעיף 35 לחוק הירושה. (ראה: ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, נד(1) 19 {פמ"מ – 4/1/2000}).
271. בהקשר לכך אומר, כי עורך הצוואה כאמור שימש כעורך דינה של המנוחה אף לעניינים
נוספים. לא נטען כי מי מבין הבנים הוא שהתקשר עמו לצורך התקשרותו עם המנוחה לצורך כתיבת הצוואה. כל שנאמר היה, ששני הבנים הלכו עמו יחדיו לבית המנוחה, שהיה קרוב כדי מרחק קצר למשרדו של עורך הדין, עת התקשתה היא ללכת אל משרדו בשל
--- סוף עמוד 52 ---
מגבלותיה הפיזיות הרפואיות, וכן כי נכחו הם יחדיו בדירתה בעת חתימת המנוחה על גבי הצוואה.
272. כאן מגיעים אנו גם לתוכן הצוואה כנסיבה התומכת בכך כי המנוחה היתה בהכרה
מלאה ובעלת רצון מלא בעריכת הצוואה. בצוואתה ביקשה המנוחה לחלק את רכושה שווה בשווה בין בניה, ללא שהוציאה רכוש כזה או אחר מכלל עיזבונה, אך מצאה היא לנכון לפרטו פירוט יתר, ולו בשל הצורך לשלול הספק, אם וכאשר יכול ויתעורר, ובכך קיוותה היא להביא למחלוקת העמוקה והממושכת ששרתה בין בניה והעכירה את מערכת היחסים המשפחתית.
273. במצב דברים זה, תוכן הצוואה משקף רצון, כוונה ומחשבה של אדם.
274. אף לאחר שערכה המנוחה את צוואתה, בה הורישה היא את כל עיזבונה לשני בניה, לא מצאה היא לנכון לבטל את צוואתה זו ולערוך צוואה חדשה אשר בה יבוא לידי ביטוי אותו שינוי באשר לחלוקת רכוש כזה או אחר, כפי שנעשה באמצעות אותו "מסמך מתנה".
275. יתרה מכך, התרשמתי כי המנוחה האמינה בצוואתה ולא חשבה לשנותה, אך כדי שיוסר
ממנה אותו לחץ שהפעיל הנתבע עליה, בחרה בדרך בה בחרה, בחתימתה על "מסמך המתנה", והכל למען ישוב אליה השקט מצד הנתבע, ואין אני בטוח שידעה או הבינה מה תהיינה השלכותיו של אותו מסמך. אומר כי לא בהכרח בשל אי כשירות רפואית או קוגנטיבית, אלא אי הבנה מקצועית.
מעורבות התובע בעריכת צוואת המנוחה