34. מכל האמור לעיל עד כה עולה כי בין הצדדים הניצים קיימת הסכמה לשמר זכות המבקשים למינוי דירקטור מטעמם, וקיימת הסכמה שיהיה זה רואה החשבון אלי ליכטר. כן קיימת הסכמה לשקול חלוקת דיווידנדים. קיימת גם הסכמה ונכונות שמי מהמבקשים או בני משפחתם המעוניין בכך יעבוד בחברה, וכן קיימת הסכמה לכינוס אסיפת בעלי מניות לפחות אחת לשנה. לסיום קיימת הסכמה כי כל עיסקה מהותית בחברה תותנה במתן הודעה מראש לבא כח המבקשים.
35. עוד עולה מהמקובץ לעיל כי קיימת תפישה שונה בנוגע לטובת החברה בין הצדדים. המשיבים מעוניינים להמשיך ולהפעילה בכל מחיר ולשמר את המזומנים בקופתה לצורך המשך תפקודה, ולהביא לשגשוגה, המבקשים מעוניינים במיצוי כלכלי .. זכויותיהם כבעלי המניות, ובמיוחד קבלת דיווידנדים, ואינם מעוניינים להביא בכל מחיר להתפתחותה... דבר כזה יטיל עליהם מעמסה כלכלית.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
36. כאמור, הליך זה הושתת על הטענה בדבר קיפוח המיעוט והוגש מכח סעיף 191א לחוק החברות, אשר כותרתו היא "זכות במקרה קיפוח". מדובר בסעיף המאפשר לבית המשפט שיקול דעת רחב להעניק סעד להסרת קיפוח, ומהווה מעין הוראת מסגרת שנועדה להעניק לבית המשפט גמישות כדי להתאים את הדין לתנאים המשתנים ולנסיבות הקונקרטיות במקרה בו הוא דן לגופו. הסעיף נועד להקנות לבית המשפט כלים להתמודד עם מצבים בהם קיים חשש לקיפוח המיעוט אשר בא לידי ביטוי בעיקר בפגיעה בציפיות לגיטימיות של בעלי המניות בחברה, ובחלוקה לא הוגנת ולא שוויונית של משאבי החברה. מדובר בהוראת חוק אשר נועדה להעניק סעד למקופח, ולא להעניש את המקפח, ולכן קביעת קיומו של קיפוח נבדקת על פי מבחן התוצאה ולא על פי שאלת מניעיו של המקפח.
לצורך קביעת קיומו של קיפוח על בית המשפט לבדוק האם נפגעו הציפיות הלגיטימיות של בעלי המניות והקביעה מהן ציפיות לגיטימיות נבחנת על פי נסיבות המקרה, ובהתאם לאופייה של כל חברה. כך לדוגמה נבדקה לגיטימיות הציפייה לקבלת דיווידנדים. נקבע כי להבדיל מחברת מעטים שיש לראותה כמעין שותפות, הציפייה לקבלת דיווידנדים בחברה אחרת אינה ציפייה לגיטימית לצורך קביעת קיומו של קיפוח, גם לא במקרה בו בעלי מניות הרוב מושכים שכר מהחברה, דבר שנמנע מבעלי מניות המיעוט. שונה הדבר בחברת מעטים שהיא מעין שותפות, שם היכולת המוגבלת של עבירוּת המניות ומימוש הזכויות בהן הובילה את בתי המשפט לראות בציפייה לקבלת דיווידנדים ציפייה לגיטימית.