פסק דין
פתח דבר
1. חברת פיקו מדיה ממוריז בע"מ (להלן – הנתבעת או החברה), הינה חברת הזנק (Startup), אשר פעלה בזמנים הרלוונטיים, לפיתוח יישומון, למטרות שיתוף תמונות, איסופן ושימוש בהן למטרות חשיפה באינטרנט.
2. בחודש אפריל 2014 נחתם הסכם בין התובעת, לבין מר אסף נבו (להלן – נבו), מר רועי מוזר (להלן – מוזר) ומר אסף הייבלום (להלן - הייבלום) (להלן – הסכם המייסדים). על פי ההסכם, הוגדרו הארבעה כבעלי מניות ודירקטורים של הנתבעת בחלוקה שווה, כך שכל אחד מהם קיבל 25% ממניות החברה. בחודש 7/2014 עזב הייבלום את הנתבעת והחזיר את מניותיו לחברה. ביום 7.8.2014 הצטרף מר אביב פז (להלן – פז) כשותף רביעי בנתבעת.
3. בעקבות חילוקי דעות שהתגלעו בין התובעת לבין שותפיה: נבו, מוזר ופז, הסתיימה בחודש 1/2015 ההתקשרות בין התובעת לבין שאר השותפים. בחודש פברואר 2015 הופעל מנגנון ה-"Reverse Vesting", אשר עוגן בהסכם המייסדים ומניותיה של התובעת הוחזרו לנתבעת.
4. התביעה שלפנינו הוגשה בטענה לקיום יחסי עובד מעסיק בין התובעת לבין הנתבעת, וכנובע מכך, תביעתה לשכר עבודה (עבור 11 חודשים), פיצויי פיטורים, פיצוי בגין העדר שימוע, חלף הפרשות לפנסיה ופיצוי בגין עוגמת נפש.
התשתית העובדתית
5. נבו, מוזר והייבלום, אשר היו שותפים עוד קודם לנתבעת בחברת "בר ועוד בע"מ", החליטו על הקמת הנתבעת. בחודש דצמבר 2013 הם התקבלו לתוכנית "2014 Startup Bootcamp", אשר התקיימה במכללת תל אביב והחלה בחודש ינואר 2014.
6. עם תחילת העבודה במסגרת התוכנית חילקו ביניהם שלושת השותפים את התפקידים בנתבעת, כך שמוזר מונה למנכ"ל, הייבלום לאחראי על השיווק ונבו לאחראי על הטכנולוגיה. השלושה חיפשו צלע רביעית לנתבעת, אשר תוביל את התחום העיצובי-ויזואלי ואפיון מוצר החברה. לפיכך, פרסמו ביום 29.12.13 מודעה באינטרנט, לחיפוש אחר מעצב/ת גרפי/ת לצורך שותפות בחברה (נספח ה' לכתב ההגנה). התובעת ענתה למודעה ביום 3.2.2014 (נספח ו' לכתב ההגנה), ולאחר פגישה עימה הוחלט לצרפה כשותפה בנתבעת. ארבעת השותפים (נבו, מוזר, הייבלום והתובעת) חתמו ביום 1.4.2014 על הסכם שותפות (להלן - הסכם המייסדים).
7. השותפים לא קיבלו משכורות עבור עבודתם בנתבעת, זאת לכל הפחות בתקופת עבודתה של התובעת בנתבעת. במשך מספר חודשים שולמו לשותפים החזרי הוצאות. במהלך כל התקופה הרלוונטית, התובעת לא החתימה כרטיס נוכחות ולא נערך רישום ימי ו/או שעות עבודה, לא על ידה ולא על ידי הנתבעת, או מי מטעמה.
8. הסכם העסקה לא נחתם בין מי מהשותפים לבין הנתבעת. סע' 8.4 להסכם המייסדים קבע כי בין בעלי המניות לנתבעת לא יתקיימו יחסי עובד מעסיק כל עוד לא ייחתם הסכם ההעסקה (נספח ב' לתצהיר התובעת (ההדגשות אינן במקור, מ.נ.ד)) -
" Each Shareholder shall exert his/her best efforts to actively assist and promote the interests of the company, for so long as he continues to hold shares in the company (the "Effective Period"), including, without limitation, by way of contributing his/her knowledge, experience, know-how, talent and expertise to the company, for the avoidance of doubt, until otherwise approved by the board of directors and in accordance with a properly signed employment agreement with each shareholder (the "Employment Agreements"), the shareholders shall not be considered as employees of the company, and no employer – employee relationship will be created between the company and shareholders."
9. בסעיף 6 להסכם המייסדים נקבע מנגנון Reverse Vesting, לפיו ניתנה לחברה הזכות ליטול מכל שותף את מניותיו, במקרה בו השותף אינו מעורב בה יותר, בהתאם להוראות הסעיף כדלקמן:
"The shares of each of the shareholders shall be restricted (for the purpose of this section 6 referred to as, the "Restricted Shares") and shall be subject to right to call for the surrender or transfer of such Restricted Shares by the Company (the "Right to Call the Shares") in the event the applicable Shareholder is no longer engaged with the company, over period of four (4) years (the "Restricted Piriod") beginning as of the date of execution of share Restriction Agreement (as defined below) (the "Commencement Date") as follows: (i)twenty – five percent (25%) of the Restricted Shares (rounded down to the next whole number of shares) shall vest and be released from the right to call the shares one (1) year after the Commencement Date, and (ii) 1/48 of Restricted Shares (rounded down to the next whole number of shares) shall vest and be released from the Right to call the shares on the first day of each full month thereafter for 35 months and the rest of the Restricted Shares shall vest on the 36th month, such that all of the Restricted Shares shall be vested four (4) years after the Commencement Date, based on a Share Restriction Agreement substantially in the form attached hereto as Exhibit A (the "Share Restriction Agreement")."
10. ב-20.7.2014 עזב הייבלום את השותפות ומניותיו חזרו לנתבעת. בעקבות עזיבתו, בוצעו שינויים בחלוקת התפקידים בין השותפים, כך שנבו מונה למנכ"ל, מוזר למנהל שיווק, התובעת נותרה בתפקידה וביום ה 7.8.2014 הצטרף פז כשותף רביעי, אשר אמון על ההיבט הטכנולוגי.
11. בחודש אוגוסט 2014, התקבלה החברה לתוכנית האצה בשם "Dream It", אשר התנהלה בפילדלפיה. במסגרת התוכנית שהו השותפים בפילדלפיה כ- 4 חודשים מחודש 9/2014 ועד 12/2014, בדירה ששכרו לצורך כך. במהלך שהותם בפילדלפיה נדרשו כל השותפים בחברה לעבוד בשעות עבודה ממושכות (בין 10 ל- 12 שעות ביום בממוצע).
12. במהלך העבודה בפילדלפיה ולאחר החזרה לארץ, התגלעו מחלוקות בין התובעת לבין שאר השותפים, על רקע טענות להעדר מחויבות של התובעת לנתבעת, בהשוואה לזו של שאר השותפים והימנעותה של התובעת לעבוד ממשרדי הנתבעת. בשיחה שהתקיימה במשרדי הנתבעת ביום 6.1.2015, הודיעו פז, נבו ומוזר לתובעת כי הם אינם מוכנים להמשך שותפותה בחברה. התובעת עזבה את המשרד נסערת ולמחרת שלחה להם הודעת אי-מייל ובו ביקשה שישקלו שוב את החלטתם, אך הם לא נעתרו לבקשתה.
ההליך שבפנינו
13. התביעה הוגשה במקור כנגד הנתבעת וכנגד פז, מוזר ונבו. ביום 4.8.2016 ניתן פסק דין חלקי בהסכמה, לפיו התביעה כנגד הנתבעים הנוספים נמחקה והחברה נותרה כנתבעת יחידה בתיק.
14. תצהירי עדות ראשית הוגשו על ידי התובעת, מחד ועל ידי נציגי הנתבעת: נבו, מוזר, פז והייבלום. יחד עם זאת, בדיון ההוכחות נחקרו התובעת ונבו בלבד, כאשר הנתבעת ויתרה על יתר העדויות מטעמה (עמ' 4, ש' 20).
15. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
עיקר טענות הצדדים
טענות התובעת
16. התובעת עבדה בנתבעת כמעצבת מוצר ותדמית במשך אחד עשר חודשים, ושימשה באותה העת גם כדירקטורית מייסדת ובעלת 25% ממניות החברה (אשר על פי הסכם המייסדים היו אמורים לעבור לידיה במהלך 4 שנים ממועד החתימה על ההסכם). במהלך עבודתה בנתבעת, היא לא קיבלה משכורת או כל תשלום אחר עבור עבודתה (למעט החזרי הוצאות מינימליים החל מיוני 2014 בלבד), לא ניתנו לה ימי חופשה, מחלה או הפרשות לפנסיה.
17. לטענתה, בטרם החלה לעבוד בנתבעת הבהירה לנבו, מוזר והייבלום כי היא סטודנטית הנמצאת בשנתה הרביעית והאחרונה ללימודיה וכי אין בכוונתה לוותר על לימודיה לשם קבלת העבודה, כמו כן הודיעה להם כי היא מתקשה בעבודה בחללים משותפים ורועשים ולכן עובדת מהבית.
18. עוד טענה התובעת כי החלה את עבודתה בנתבעת בתחילת חודש פברואר 2014, כתקופת ניסיון – ללא תשלום. במהלך חודש מרץ 2014, סוכם כי תמשיך לעבוד בנתבעת, ובחודש אפריל 2014 חתמו התובעת והמייסדים הנוספים על הסכם המייסדים.
19. על אף קביעתו של הסכם המייסדים השולל יחסי עובד מעסיק עד לחתימה על הסכם העסקה, הוא לא שיקף את מערכת היחסים אשר שררה בפועל, אשר עולה כדי יחסי עובד ומעסיק. שעות העבודה לא תועדו, אך מדובר היה בעבודה בהיקף של משרה מלאה; את מטלותיה ביצעה התובעת בהתאם להוראות שקיבלה מהמייסדים הנוספים; לרוב עבדה התובעת מביתה ולעיתים ממשרדי הנתבעת אשר מיקומם השתנה מפעם לפעם; החלטות מהותיות בחברה נעשו מאחורי גבה וללא כל השתתפות מצידה והשפעתה על הנעשה בנתבעת היתה פחותה ואף אפסית ביחס לכוחם של המייסדים הנוספים, כאשר נבו ומוזר היו קובעי הטון בכל עניין. הן המבחן החיובי והן המבחן השלילי לקיומה של השתלבות המעידה על יחסי עובד ומעסיק המתקיימים במקרה הנדון.
20. בנוסף, החל מחודש אוגוסט 2014 החלה הנתבעת לשלם את הוצאות הביטוח הלאומי עבור התובעת ויתר המייסדים. תשלום דמי ביטוח לאומי על ידי הנתבעת, מייצר חזקה לפיה התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הנתבעת לבינה. אי חתימה על הסכם ההעסקה נעשה משיקולי נוחות, בחוסר תום לב ותוך ניצול של התובעת ושל כישוריה.
מייסדי החברה בחרו להשתמש בתפקידה כמייסדת, על מנת שיוכלו ליהנות משירותיה מבלי לשלם עבורם, בעוד היא עבדה במשך אחד עשר החודשים, במשך שעות רבות מדי יום, בסופי שבוע, בשבתות וחגים ללא כל תמורה, תוך שהיא נוטלת הלוואות על מנת לקיים את עצמה.
21. בשיחת העבודה מיום 31.12.2014 ציינה התובעת בפני שאר השותפים, כי בשל קשיים כלכליים אשר היא מצויה בהם, היא מבקשת לעבוד בנוסף שלא במסגרת החברה. שאר המייסדים התרעמו על דבריה והאשימו אותה בכך שהיא שמה את רווחתה הכלכלית האישית על פני רווחת החברה. בשל תגובתם, הודיעה התובעת למייסדים הנוספים כי היא תתגבר על קשייה הכלכליים בדרך אחרת ולפיכך לא נטלה עבודות חיצוניות אלא נטלה הלוואה מהבנק.
22. ביום 5.1.2015 פנו אליה המייסדים הנוספים והבהירו לה שיש צורך שתתחיל לעבוד באופן רציף ממשרדי החברה, למחרת, הודיעו לה כי נואשו מהאפשרות שיחול שינוי במערכת היחסים ביניהם. היא ביקשה מהם לשקול את החלטתם בשנית וביום למחרת שלחה למייסדים הנוספים הודעת דואר אלקטרוני בה כתבה כי אינה מקבלת את החלטתם, אך בתגובה הודיעו לה כי הם אינם מעוניינים עוד להמשיך במערכת היחסים עימה.
23. לטענתה, פיטוריה נעשו ללא כל הודעה מוקדמת ומבלי שנעשה לה שימוע כדין. עם פיטוריה, הוסר שמה כדירקטורית ברישומי רשם החברות ואף הזכות להחזיק במניות נלקחה ממנה, כך שהיא נותרה ללא זכות כלשהי בנתבעת.
טענות הנתבעת
24. לטענת הנתבעת, התובעת מעולם לא היתה עובדת של החברה אלא מייסדת ודירקטורית ומשכך מעולם לא פוטרה. בין הנתבעת לבין התובעת לא התקיימו יחסי עובד מעסיק, כעולה מסע' 8.4 להסכם המייסדים וממצב הדברים בפועל. לפיכך, בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בזכויותיה של התובעת לעת סיום שותפותה בנתבעת.
25. מתוך הבנה שעולם חברות ההזנק הוא עולם קשה עם אחוזי הישרדות אפסיים לחברות, הגיעו שלושת המייסדים המקוריים (נבו, מוזר והייבלום) למסקנה כי עליהם לעשות את כל שביכולתם להצלחת הנתבעת. על מנת להשקיע את כל מרצם בנתבעת, הפסיקו למשוך משכורות מהחברה הנוספת בבעלותם (בר ועוד בע"מ) ושכרו מנהל במשרה מלאה שינהל אותה במקומם.
26. התובעת הצטרפה לנתבעת כשותפה שווה, במענה לפרסום בו חיפשו שותף ולא עובד. למרות שהתובעת הצטרפה כשותפה אחרונה ולמרות שבניגוד ליתר השותפים לא השקיעה ממון בחברה, ניתן לה מעמד שווה ליתר השותפים. התובעת הצטרפה לנתבעת לאחר שהיתה עצמאית והבינה היטב את המשמעויות הכרוכות בכך.
27. הסכם המייסדים עיגן את הסכמות הצדדים כהוויתן, בסמוך אחר הצטרפות התובעת לנתבעת, ואין עילה להתערב בו, או לפעול בניגוד להוראותיו. הסכם המייסדים נחתם לאחר שכל השותפים, כולל התובעת עברו על סעיפי ההסכם, העלו שאלות ונפגשו מספר פעמים במשרד עורך הדין בנוגע להסכם. בהסכם, מתוארת מערכת היחסים בין השותפים כמערכת יחסים בין שותפים במעמד שווה ולא של עובדים שכירים.
28. כאשר עזב הייבלום את הנתבעת, היה זה במעורבות של התובעת, אשר אף חתמה – כבעלים - על מסמך להחזרת מניותיו. הייבלום עזב את החברה ללא שקיבל שכר ו/או פיצויי פיטורים, בעת בה התובעת היתה בעלים בחברה. התובעת אף נטלה חלק בבחירת היועץ לנתבעת.
29. על התובעת הוטלו מטלות בדומה לכל שותף אחר, וכל שותף תרם מתחום ידיעתו. בנוסף, אף אחד מהשותפים לא קיבל שכר על עבודתו, ימי חופשה, מחלה או פנסיה, זאת מאחר והשותפים ידעו כי אין בחברה את הממון הדרוש לכך. רק חודשים רבים לאחר סיום התקשרות עם התובעת, הצליחו השותפים להשיג מימון והחלו במשיכת משכורות לזמן קצוב בלבד.
30. מנגנון ה Reverse Vesting נועד להגן על השותפות מפני מצב שבו אחד השותפים אינו פועל כמצופה ממנו כמייסד ואינו משקיע את כל זמנו בחברה. כחלק מהסכם המייסדים, חתמו השותפים מראש על מסמך המורה על החזרת המניות לחברה שיופעל נגדם במקרה של הפרת ההסכם. על פי ההסכם, המניות יועמדו למימוש רק לאחר 4 שנים בנתבעת.
31. התובעת לא השקיעה זמן השווה למשרה מלאה בחברה, מאחר וקיבלה עבודות נוספות שאינן קשורות למיזם. זאת בניגוד לשותפים האחרים אשר עזבו את עבודתם והשקיעו את כל זמנם בנתבעת. בסיום תוכנית ההאצה בתל אביב, דרשה התובעת לעצור את עיסוקיה בנתבעת למספר שבועות על מנת להתרכז בפרויקט הגמר של לימודיה. שאר השותפים נענו לדרישתה מתוך התחשבות בה ומאחר והבינו כמה חשוב לתובעת לסיים את לימודיה.
32. לקראת נסיעתם לפילדלפיה, אביו של פז הציע לשותפים להתגורר באחד מנכסיו בפילדלפיה ללא עלות, אולם מאחר והתובעת התעקשה על חדר נפרד ושירותים פרטיים, נענו יתר השותפים ושכרו דירה במרכז העיר בעלות של 4,000$ לחודש. לטענתם, מקרה זה מראה את עצם היותה של התובעת שותפה מלאה בחברה, וכי פעם אחר פעם ניסו השותפים לספק את צרכיה על מנת שתהיה מרוצה.
33. במסגרת התוכנית אשר התקיימה בפילדלפיה עבדו תחתם שני מתמחים, האחד תחת פז והשנייה תחת התובעת, כאשר בפועל, המתמחה היתה מגיעה למשרד ואילו התובעת לא היתה זמינה לנהל אותה ובמקום זאת היתה שולחת לשותפים האחרים הודעות בכדי שידאגו להעביר למתמחה מטלות ויוודאו ביצוען. התנהגותה זו של התובעת הובילה לחיכוכים רבים, כאשר בסופם היא הבטיחה להתחיל לקחת חלק בעול השותפות, אך הבטחתה לא קוימה.
34. לאחר חזרתם ארצה, קיבלה הנתבעת משרד במרכז הצעירים בחיפה ללא עלות. התובעת, אשר התגוררה בתל אביב, סירבה להגיע למשרדים. השותפים קיימו פגישה בתל אביב בכדי לדון בניסיונות גיוס הכספים למיזם וכן לצורך הגדרת נהלי עבודה. באותה הפגישה הודיעה התובעת לשאר השותפים כי היא צריכה לצמצם את זמנה בחברה על מנת לקחת עבודות חיצוניות לצורך פרנסה. זאת בעוד שהיא מודעת לעובדה כי יתר השותפים אף הם אינם מקבלים משכורות מהנתבעת, וכן רועי ונבו אף היו ערב נסיעה לארה"ב לצורך גיוס כספים לנתבעת.
35. השותפים ראו בהודעתה של התובעת כחוסר רצון להיות חלק מהשותפות, מאחר והיא לא הראתה נכונות לשאת במאמץ להצלחת המיזם בדומה לשאר השותפים. השותפים ניסו להבין את משמעות העבודה הנוספת שעליה מדברת התובעת, אולם התובעת נמנעה מלספק תשובות. פגישה נוספת נקבעה לאחר אותו סוף שבוע, גם בפגישה זו נמנעה התובעת מלספק תשובות ופטרה זאת ב"הכל בסדר". משהבהירה התובעת לשאר השותפים כי כך היא עובדת ולא תשנה את דרכה, הודיעו לה כי לא יוכלו להמשיך יחד. השותפים הבהירו לתובעת שהיא מפרה את הסכם המייסדים, אך ביקשו להמשיך את השיח ביום הבא. התובעת עזבה את הפגישה נסערת וכעוסה. למחרת שלחה הודעת אי מייל ובה הודיעה כי אינה מקבלת את החלטתם. בהודעה חוזרת, הודיעו לה השותפים כי הם עומדים על פירוק השותפות במתכונת של הוצאתה מהשותפות וביקשו מהתובעת ליצור עימם קשר על מנת להסדיר את הפרידה ממנה. התובעת בחרה שלא ליצור עימם קשר ולפנות לערכאות משפטיות כנגד הנתבעת ויתר השותפים.
דיון והכרעה
36. בבסיס המחלוקת בין הצדדים מונחת השאלה האם התקיימו יחסי עובד – מעסיק בין התובעת לנתבעת, במקביל להיותה של התובעת בעלת מניות ושותפה בה.
37. האפשרות שבעל חברה ייחשב גם כעובד של החברה, נדונה לא אחת בפסיקה:
"הכלל הוא שאין מניעה שבעל מניות בחברה ישמש במקביל גם כעובד שלה (דב"ע (ארצי) לד/3-60 עזבון בלה ורי המנוח – ליאורווי בע"מ, פד"ע ו', 10 (1974) (להלן – עניין בלה ורי)...) למעשה בימינו אנו כבר מדובר ב"חזון נפרץ במציאות הכלכלית הישראלית" (ע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ ואח' נ' נחום ליפקונסקי ואח', (2004)...). יחד עם זאת נקבע בעניין בלה ורי כי "יחסים מקבילים כגון אלה אינם הכלל, וקיומם מחייב אפשרות הפרדה מבחינת מהות הקשר המשפטי בין השניים". לפיכך, במקרה זה השאלה אותה יש לבחון היא האם בין המשיב למערערת התקיימו יחסי עובד – מעביד במקביל להיותו של המשיב בעל מניות במערערת. נקבע כי הנטל להוכיח שהתקיימו יחסים מקבילים כאמור מוטל על הטוען לקיומם של אותם יחסים.
ע"ע (ארצי) 242/09 ויוריטה בע"מ – יוסף רז, מיום 31.5.2012 (להלן – עניין ויורטה).
38. העובדה שדירקטור או בעל מניות ביצע עבודה עבור החברה, היא כשלעצמה אינה מניבה תוצאה שהתקיימו יחסי עובד-מעסיק. לעניין זה נקבע כי "מתן שירות בפועל לחברה על ידי בעל מניות או בעל תפקיד אחר בחברה, כשלעצמו, אינו הופך אותם לעובדים של החברה" (דב"ע (ארצי) 02-401/97 המוסד לביטוח לאומי - ביברט ממרן ואח', מיום 18.8.1998).
39. עוד נקבע כי "ביסודם של יחסי עובד-מעביד מונחת התקשרות חוזית, עת המטרה העיקרית של ההתקשרות היא ביצוע עבודה. ביצוע העבודה צריך שיהא מטרה בפני עצמה ולא תוצאה נלווית להשגת מטרה אחרת... כך למשל, אין התקשרות בין שניים לשם הקמת שותפות שמפעלה תהיה נגריה, מביאה, כשלעצמה, ליחסי עובד-מעביד בין השותפות לבין כל אחד מהשותפים, אף אם כל אחד מהשניים יעבוד בנגריה; המטרה העיקרית של ההתקשרות היא ניהול ״מפעל״ משותף, והעבודה רק נלווית לאותה מטרה" (דב"ע לד3-60 עזבון בלה ורי המנוח נ' לאורווי בע"מ, פד"ע ו', 10 (1974)). עמד על כך פרופ' מירוני במאמרו מיהו המעביד – הגדרת יחסי עובד מעביד בתבניות העסקה מודולאריות (עיוני משפט ט' 2, 505, 1983): "בשורה ארוכה של פסקי דין החליטו בית הדין לעבודה ובית המשפט הגבוה לצדק כי אין קיימים יחסי עובד ומעביד בין חייל בשירות קבע לבין המדינה, בין חבר לאגודה שיתופית...בין שחקן כדורגל לבין קבוצתו....כל זאת שעה שלפי מבחן ההשתלבות אין ספק שיחסי עובד-מעביד אכן נתקיימו...כל המקרים הללו נלכדו במצודת המבחן המקדמי אשר התגבש בפסיקת בית הדין ואותו יש לעבור טרם נכנסים בשער מבחן ההשתלבות. במבחן מקדמי זה, אשר מוצע לכנותו "מבחן ההתקשרות", שואל עצמו בית הדין האם בין התובע לנתבע קיימת התקשרות ליצירת יחסים משפטיים, שבבסיסה העיקרי מונח חוזה ואשר מטרתה העיקרית להסדיר העברת שירותי עבודה בתמורה...".
ובעניין ויוריטה (בסע' 11) נפסק: "'הסכם עבודה' נאמר – משמע שלצדדים היה ברור כי שירותו של המשיב – אשר בידיעותיו ובכישוריו היה טמון המפתח לפיתוח התוכנה, צריך להעשות כנגד תמורה שתאפשר את קיומו היומיומי".
40. בבג"ץ 4295/95 אהרון דב קמחי נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 28.12.1998; עב"ל (ארצי) 20182/97 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף צבי גרוסקופף, ניתן ביום 19.4.1999, פותחו המבחנים לקביעת היותו של בעל מניות גם במעמד של עובד החברה. בעניין ויורטה עמד בית הדין הארצי על המבחנים שנקבעו, לשם ההבחנה בין 'כובעיו' השונים של האדם כעובד וכבעל מניות, כדלקמן:
(1) היכולת להבחין בין תפקידו ופעילותו של האדם כעובד לבין פעילותו כבעל מניות או דירקטור;
(2) האותנטיות של ההתקשרות הנוספת (כעובד);
(3) האותנטיות של תשלום השכר, ובכלל זה הפרופורציה בין גובה השכר לבין התפקיד המבוצע;
(4) מכלול התנהגות הצדדים וכוונתם.
מן הכלל אל הפרט
41. נקודת המוצא הינה כאמור כי היחסים בין בעל מניות לבין החברה אינם יחסי עובד מעסיק, ועל הטוען לקיומם להוכיח גרסתו. על כן, נקבע כי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו האם מתקיימת הפרדה בין תפקודו של האדם כמנהל או כבעלים בחברה לבין תפקודו כעובד.
42. בנסיבות המקרה שבפנינו, שוכנענו כי לא הייתה הפרדה כאמור בין תפקודה של התובעת כבעלים בחברה לבין עבודתה, ומכאן נובעת המסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובעת לבין הנתבעת. להלן נפרט טעמינו:
נסיבות ההתקשרות בין הצדדים
43. התובעת פנתה לנתבעת בעקבות מודעה שהעלה מוזר בפייסבוק ביום 29.9.2013, ובטרם נפגשה עם יתר השותפים נערכה ביניהם התכתבות כדלקמן (נספח ה' לתצהירי הנתבעת):
"שלום לכולם, שמי רועי ואני מקבוצת היזמות טרינו.
אנחנו קבוצה של שלושה יזמים עם ניסיון עסקי עשיר וכיום אנו מתעסקים בפרוייקטים פרטיים שאנו יוזמים, וגם שותפים בכמה פרוייקטים חיצוניים.
עיקר העבודה שלנו הוא במיזמים טכנולוגיים ואנחנו מחפשים מעצב גרפי.
מניסיוננו, במעגל חייו של מוצר טכנולוגי, עולה לפעמים הצורך לעדכן את ממשקיו ולכן אנו מחפשים מעצב שיצטרף כשותף..."
ובהמשך (נספח א' לסיכומי התובעת):
"את יכולה לקרוא עליה יותר פה
מה שזה אומר מבחינתנו בגדול, זה שנבחרנו מתוך 200 חברות שהגישו בקשה ושיש עלינו הרבה פוקוס מצד משקיעים (צ"ל משקיעים) ומנטורים לראות מה נוציא
אנחנו בשלושה החודשים הבאים יושבים בתל אביב במשרדים שקיבלנו, ועובדים חזק על לצאת לשוק
אנחנו מחפשים בגדול co-founder שיצטרף אלינו כצלע שמתעסקת בעיצוב זה מה שחסר לנו בצוות...
מתוך הבנה שזה לא דבר שפשוט להשיג, אז אנחנו מחפשים קודם כל אנשים שנתחבר אליהם ויתלהבו מאיתנו ומהפרוייקט שלנו.. ולהמשיך משם".
(ההדגשות אינן במקור, מ.נ.ד)
מתוכן ההודעות עולה כי מלכתחילה חיפשו שותף העוסק בעיצוב ולא בעובד. התובעת אישרה זאת בעדותה (עמ' 5, ש' 18-19):
"ש. האם נכון שהודעת הפרסום הם מחפשים מעצב שיצטרף כשותף?
ת. אני לא זוכרת. כשאתה מראה לי את ההודעה אני משיבה שכן."
44. התובעת אף הגדירה את אופן התקשרותה עם הנתבעת ויתר השותפים בסע' 9 לתצהירה באופן הבא: "עם הצטרפותי לשורות החברה, ניתנה לי זכות לקבלת 25% ממניות החברה (אשר היו אמורים לעבור לידיי במהלך 4 שנים ממועד חתימת החוזה) מוניתי לדירקטורית והחלתי עובדת בכל הקשור לעיצוב ומיתוג בחברה. חתמי (צ"ל חתמתי) על הסכם מייסדים אשר הסדיר את זכויותיי במניות בחברה ואת חובותיי כדירקטורית".
45. מכאן, שבסיס ההתקשרות בין הצדדים לא היה של מתן עבודה כנגד שכר, אלא של שותפות עסקית, במסגרתה תינתן עבודה, כנגד בעלות בחברה וציפייה עתידית לרווחים. מדובר בהתקשרות לגיטימית, אשר בלעדיה לא יתאפשר פיתוח עסקי של מיזמים חדשים. אכן, לא כל אדם יכול להרשות לעצמו תקופה של עבודה ללא שכר ובמקרה כזה יאלץ לחפש עבודה, המבטיחה לו תמורה כספית חודשית לצידה. מאידך, אלו הרוצים לנסות ולהתפתח באופן עצמאי לצורך השאת רווחים במסגרת מיזם כלשהו, נוטלים על עצמם סיכון כלכלי לפיו לא זו בלבד שלא ירוויחו במשך תקופת הפיתוח של המיזם, אלא הם אף עלולים לצאת מהמיזם בהפסדים ורבים הם המקרים שכך מסתיימים מיזמים שונים (כך, בחודש ינואר 2015 פורסמו בעיתונות הכלכלית תוצאות מחקר שבוצע על ידי חברת המחקר להיי-טק IVC וחברת ReversExit, לפיהן מתוך כ-10,000 חברות הזנק שהוקמו בישראל בין השנים 1999 ל-2014, רק כ-60% המשיכו להיות פעילות).
46. התובעת, שהיתה עצמאית עובר להתקשרות עם הנתבעת, בחרה "לקחת את הסיכון", אשר כאמור גם סיכויים לשגשוג עומדים לצידו, ונענתה להצעת שותפות בנתבעת. לתובעת לא הובטח שכר, לא היתה ציפייה לתמורה חודשית והיא אף חתמה על הסכם המבהיר מפורשות, שכל עוד לא ייחתם עימה הסכם עבודה, לא תהא זכאית לשכר עבור עבודתה בנתבעת.
מדובר בהסכם מייסדים לגיטימי, שערעור יסודו, כמוהו כערעור היכולת של יזמים צעירים לחבור זה לזה לצורך הקמת מיזמים חדשים.
לא הוצג בפני התובעת מצג שונה ולא הובטחו לה הבטחות שאינן מעוגנות בהסכם המייסדים.
התובעת עצמה, כאשר חפצה לייצר לעצמה הכנסה, לא פנתה לנתבעת בבקשה לקבלת שכר, אלא ביקשה לפנות לאפיקים חיצוניים לצורך זה. התנהלות זו מעידה בבירור, על הבנתה של התובעת כי הנתבעת אינה מקור הכנסתה באותה עת.
התובעת, כבעלים של החברה, סיימה את עבודתו של הייבלום, מבלי שסברה שהוא זכאי לשכר עבור תקופת עבודתו בחברה, או לכל זכות אחרת הנובעת מיחסי עובד ומעסיק.
47. כעת נדון בשאלת היותה של התובעת 'עובדת', נוסף על היותה בעלת מניות בנתבעת, זאת בהתאם למבחנים אשר נקבעו בפסיקה, לצורך קביעת קיומם של יחסי עובד מעסיק, בין בעל מניות לבין החברה שבבעלותו:
א. מבחן ההפרדה: נקבע כי יש לבחון האם ניתן להפריד בין עיסוקה של התובעת כדירקטורית ובעלת מניות, לבין עיסוקיה כעובדת בחברה, כאשר הנטל להוכיח זאת הוא על כתפי התובעת. כן יש לבחון במסגרת מבחן זה, האם אלמלא ביצעה התובעת את העבודה שביצעה, היה צורך להעסיק עובד אחר לביצועה, האם היה זה מקום העבודה היחיד של התובעת, והאם קיים הסכם עבודה.
ראשית, אין ספק כי עבודת העיצוב יכולה היתה להתבצע על ידי עובד של הנתבעת, אלא, שבהתקשרות בין השותפים הם חילקו ביניהם תפקידים מקצועיים כאשר כל בעל מניות או דירקטור היה אמון על חלק אחר בהצלחת המיזם/שותפות, אם זה בהיבט הניהולי, הטכני או השיווקי ולמעשה העבודה נעשתה על ידי התובעת, כחלק מהיותה בעלת מניות בנתבעת.
שנית, התובעת ראתה את עצמה אך ורק כבעלת מניות ודירקטורית בחברה. כך ניתן ללמוד מחתימתה באי-מייל מיום 7/1/2015 כמייסדת החברה CO- Founder & CCO" (נספח ה' לתצהירה) וכן מאופן בו הציגה עצמה כלפי אחרים (עמ' 7, ש' 25-28):
"ש. האם נכון שהצגת את עצמך כמייסדת ושותפה של הנתבעת?
ת. כן.
ש. למה לא הצגת את עצמך כעובדת? אולי לא חשבת על זה באותו רגע?
ת. כי הצגתי את עצמי כמייסדת. כי הייתי מייסדת."
שלישית, ביצוע ההפרדה בין שני התפקידים כבעל מניות וכעובד יכול וייעשה באופן ברור בהסכם המייסדים של הנתבעת, או במסמכי הנתבעת האחרים (פרוטוקולים, מסמכים רשמיים וכו') ויכול ויעלה מכלל הנסיבות. במקרה דנן, לא זו בלבד שלא נחתם הסכם עבודה, אלא שסעיף 8.4 להסכם המייסדים שלל במפורש קיומם של יחסי עובד מעסיק, כל עוד לא ייחתם הסכם כאמור. סעיף זה מלמד בבירור על כוונת הצדדים בעת החתימה על הסכם המייסדים. טענת הנתבעת כי לתובעת ניתנה אפשרות לבחון את ההסכם בטרם חתימתה לא נסתרה ואף אושרה על ידי התובעת: (עמ' 6, ש' 19-24) "לא התקיים מו"מ. אחרי שקראתי את החוזה אני לא זוכרת אפילו באיזה סעיף היתה לי שאלה, ואז באמת רועי אמר לי שאנחנו נפגשים איתם ובואי נשאל שאלות ובאמת שאלתי אז. קיבלתי תשובה שזה חוזה סטנדרטי וסעיף סטנדרטי ואני לא זוכרת על איזה סעיף מדובר ובזה הסתיים המו"מ. ש. אין מחלוקת שהיתה לך הזדמנות לבדוק את החוזה? ת. נכון.".
מהאמור עולה, כי התובעת עצמה לא יצרה כל הפרדה בין מעמדה כבעלת מניות לבין תפקידה כמעצבת של החברה. תפקידה כמעצבת אמנם יכול היה להתבצע על ידי עובד ואולם התובעת, יחד עם מייסדי החברה, הסכימה על כריכה מוחלטת בין הבעלות לבין התפקיד, כך ביחס לכל אחד מהשותפים. הבעלות והתפקיד הביצועי הגיעו שלובים זה בזה ותלויים זה בזה, כאשר השותפים ובכללם התובעת, ראו בעצמם שותפים ולא עובדים. מכאן, שההפרדה שמבקשת לעשות כיום התובעת, הינה מלאכותית ואינה עולה מכלל הנסיבות.
ב. אותנטיות ההתקשרות הנוספת כ"עובדת": לעניין זה נבחן האם התובעת אכן ביצעה עבודה עבור החברה? האם הנתבעת דיווחה למוסד לביטוח לאומי על היותה של התובעת "עובדת" באופן שוטף ואמיתי, או שמא נעשה הדיווח רק לצורך השגת ביטוח או למטרה בלתי ראויה אחרת? למעשה, כפי שהראינו לעיל לא התקיימה התקשרות נוספת כעובדת, אלא התקשרות של בעלת מניות בלבד. יחד עם זאת, נעמוד בקצרה על הסוגיות שיפורטו להלן:
ראשית, אין חולק כי התובעת ושאר השותפים לא קיבלו משכורות מהנתבעת בכל התקופה הנדונה, ובמשך מספר חודשים (8/2014-1/2015) הונפקו תלושי שכר פיקטיביים על סך 2,000 ₪, בידיעתם של כל השותפים, וזאת לצורך תשלום דמי ביטוח לאומי בלבד. כך העיד נבו: (עמ' 15 ש' 30) "אני לא משפטן, אבל הוצאנו תלושים אבל לא שילמנו את השכר שרשום בהם, אלא רק את הביטוח הלאומי". וכן עמ' 41, ש' 12 – עמ' 42, ש' 8, לתמלול השיחה מיום 31.12.2014. התובעת לא סתרה את הדברים.
נציין, כי רק מספר חודשים לאחר עזיבתה של התובעת, משכו המייסדים הנוספים משכורת מהחברה ולא נטען כי שולמו משכורות עבור תקופה קודמת (עמ' 16, ש' 1-2):
"ש. מתי התחלתם למשוך משכורות מהחברה?
ת. סוף 2015, לא זוכר במדויק. בין חצי שנה ל- 8 חודשים. סביב 10,000 ₪ ברוטו".
העובדה כי התובעת לא קיבלה שכר עבודה, אלא קיבלה החזר הוצאות חלקי, כיתר השותפים, לא עבדה בשעות מוגדרות, לא היה עליה כל פיקוח והייתה שותפה לפחות לחלק מההחלטות הניהוליות בנתבעת - מצביעים על כך כי נהגה בחברה 'מנהג בעלים'' ולא כעובדת שכירה.
שנית, בשל היותו של המיזם בראשית דרכו, הרי שידוע היה לכל השותפים כי לא קיים מקור מימון לתשלום משכורות לבעלי המניות, התובעת לא טענה אחרת והתנהלותה מעידה, כי הבינה והסכימה לעבוד ללא קבלת שכר. יש לציין כי התובעת היתה מעורבת גם בהיבטים הכספיים של החברה, ולפיכך ידעה כי לא תקבל משכורת מהנתבעת עד לכניסת משקיעים לנתבעת. "משמדובר בחברת הזנק, הסכמתי להתחיל את עבודתי מבלי לקבל תשלום עבורה" (סע' 25 לתצהירה).
וכן: "אני חייבת להגיד לך משהו, קח את זה בקטע טוב, קצת מתיש אותי שאתה מטיף לי על כמה כסף יש לנו ועל מה עדיף להוציא. גם אני חושבת על טובת החברה ומבינה איפה אנחנו עומדים תקציבית ובכל זאת מאמינה שעדיף לשלם יותר על דברים טובים או לא לשלם בכלל ולוותר. (עיין ערך – עוד אין לי מסך ואני עובדת פה על הלפטופ שזה הדבר שאני הכי שונאת בעולם ושעושה לי מגרנות." (17.10.2014, am 1:15 שיחה בין נבו לבין התובעת, נספח ג' לתצהיר נבו) (ההדגשה אינה במקור מ.נ.ד).
אף בסעיף 94 לסיכומיה טענה התובעת כי: "הצדדים הסכימו כי הנתבעת תשלם לעובדיה משכורות כאשר יהיו כספים בקופתה ואמנם התובעת מאשרת כי לא היו בקופת הנתבעת די כספים לתשלום המשכורות...".
התובעת המשיכה בתפקידיה השלובים כבעלת מניות וכמעצבת גרפית, תוך שידעה שאין לנתבעת מקור למימון משכורות לבעלי המניות, וככל הנראה סמכה על כך שעבודתה המאומצת תשתלם כאשר המיזם יצליח ותוכל לפדות את מניותיה. משכך גם המשיכה התובעת ועבדה במקביל לעבודתה בנתבעת בשלוש חברות נוספות, אף אם בהיקף עבודה נמוך (סע' 45 לתצהירה).
שלישית, ביחס לטענת התובעת כי למעשה הייתה בעיקר עובדת ולא בעלת יכולת החלטה בחברה, כפי שהיו יתר השותפים - הוכח כי לא זו בלבד שהציגה עצמה כבעלת מניות ומייסדת, אלא שגם בפועל היתה שותפה למספר החלטות מהותיות, בהן ההחלטה בהכנסת יועץ לנתבעת ובדבר קבלת מתמחה לנתבעת:
"אני רואה את הדברים ככה, אם הוא מביא השקעה (חצי מיליון) יקבל 5-6%. אם לא, הוא יקבל את ה 2% שלו כמייעץ אחרי שנה של יעוץ, באותו מנגנון כמונו – אם הוא באמת השקיע ועזר וכו'."
...
"סליחה שאני חופרת, אני פשוט ממש מרגישה לא טוב עם זה וממש לא שלמה עם ההחלטה. תחשבו טוב אוי (צ"ל אולי) שווה לחכות ולראות מה עם אדלר חומסקי לפני שאנחנו כותבים לדורות... נשמע לי פשוט לא הגיוני שבכל מקרה הוא יקבל 5% מהחברה. כמו שעודד אמר שבמידה ותהיה השקעה מהקשרים שלו הוא יקבל דמי תיווך, באותה מידה ככה צריך להיות עם דורון. אם יש לו כאלה יכולות כמו שאתם מציגים את זה לא צריכה להיות לו בעיה לקבל תמורה רק במידה ותהיה השקעה... אני לא רואה למה אני צריכה אותו כדירקטור בחברה סתם כך... ואולי אני טועה – בגלל זה אני אומרת שצריך לכסות את כל הקצוות. אם הוא מייעץ ואם הוא מתווך להשקעה זה שני דברים שונים.. וכמו שכבר אמרו לנו – לא מכניסים אנשים בשלב כזה בלי כסף.. מייעץ זה מייעץ – והוא מקבל 1-3% ולא 5-6. תחשבו על זה שוב בבקשה. ובכל מקרה תשלחו את המייל ביננו לפני שאתם מכתבים את דורון..." (מתוך ההתכתבות בפייסבוק מיום 23.4.2014, pm 12:55 ו- 2:03 pm)
(וראו עוד: התכתבות בפייסבוק מיום 28.8.2014 10:49 – בנוגע לראיון עם המתמחים).
לאחר עיון בהתכתבות הפייסבוק אשר התנהלה בין התובעת לנתבעים 2-3 ובמיוחד אל מול נבו, עולה כי נושא מעורבותה הפחותה של התובעת בנתבעת נעשתה בהתאם לבחירתה ולא כתוצאה מהחלטת יתר השותפים.
23.4.2014 pm 2:03
נבו: "... אני חושב שיש פער גדול בראייה ביננו וזה קורה מזה שאת פחות מגיעה לפגישות ומתערבבת עם האנשים. כשיש חלוקה של אנשים שאחד מהם נמצא בצד ואחד בלב הסערה, תמיד מי שבצד מרגיש פחות מחובר."
...
8.5.2014 pm 5:57
"נבו: שני דברים: 1. אין אפשרות לדחות את הפגישה, רק לבטל ולדעתי זה חבל. בסך הכל מדובר בלבוא ולהציג לאנשים שאנחנו לא מכירים את המוצר שלנו. אבל איך שתרצי. 2. דורון שואל אם אנחנו רוצים ב 22 להיפגש עם משלחת שהוא מביא מקוריאה – אותו סיפור, חבר'ה שמחפשים להשקיע בחברות סטארטאפ ישראליות. התשובה לשני הסעיפים בטח קשורה אחת בשניה.
רינת: תראה, כבר אמרתי לך אתמול שאני עכשיו בחודש וחצי של טירוף (אני נתתי את כל כולי לפיקו בחודשים האחרונים ועכשיו אני צריכה פוש אחרון בלימודים כדי לסיים כמו שצריך), לכן ביקשתי ממך שתחסכו ממני כל מה שרק אפשר כי אני באמת מוצפת עם הלימודים עד ליוני, יש לי כל כך הרבה עבודה וכל כך קצת זמן, אני ממש מעדיפה שלא לרוץ לפגישות (אל תשכח שגם אין לי אוטו וכל דבר לוקח לי חצי יום) עם זה באמת באמת נראה לכם ממש חשוב ולא עוד סתם "לכי תדעי מה יצא מזה" (הקפיטל און סטייג' למשל היה לא משהו לפי הביקורות...) אני ילך עם אסף.
לא רוצה לבאס... אני רק רוצה לסיים את הלימודים כמו שצריך.
ובנוגע למה שאמרתי היום בצהריים – זה גם חשוב. קצת מלחיץ אותי לקפוץ למים כרגע לבד, זה לא בהדרגה כמוכם... כבר התרגלתם לזה. זה לא הכי כיף לי ככה. אבל זה לא מה שיעצור אותי. שוב, אם זה קריטי.
נבו: שום דבר לא קריטי.. אם היתה לי יכולת לדעת מה קריטי ומה לא לא הייתי הולך לשום דבר שהוא לא קריטי... אם זה גדול עליך – זה ממש בסדר ולא בכוח... זכותך לרצות לגמור את הלימודים – אף אחד מאיתנו לא יעמוד בדרכך.
...
...
אני רק חושב – שאת אומרת הרבה שאת לא מעורבת – הדברים האלה הם המקומות להתערב – אבל זה לא מוריד מערכך או ממה שאנחנו חושבים אם את לא ... זה בסדר גמור."
עולה מהאמור לעיל, כי למעשה כלל לא התקיימה בין הצדדים התקשרות "נוספת" כעובדת. ההתקשרות היחידה שעמדה לנגד עינינו היא של שותפים בחברת הזנק. הדיווחים למוסד לביטוח הלאומי נעשו כלפי כל השותפים, בהסכמה, שלא כנגד קבלת שכר ומבלי שתלושי המשכורת שהונפקו משקפים מציאות קיימת.
ג. האותנטיות של תשלום השכר - לאור העובדה כי אין חולק כי התובעת לא קיבלה שכר עבור עבודתה בנתבעת מבחן זה אינו רלוונטי בענייננו. כבר עמדנו לעיל על כך כי אין מחלוקת שתלושי השכר שהונפקו לשותפים אינם אותנטיים.
ד. מכלול התנהגות הצדדים וכוונתם – כפי שתואר עד כה, לכל אורך התקופה, החל מההתקשרות הראשונית עם שאר השותפים ועד למועד בו יצאה התובעת מהשותפות, התובעת ראתה את עצמה ויתר השותפים ראו אותה, כשותפה שווה בזכויות וחובות של הנתבעת, זאת על אף תחושתה כי היתה פחות מעורבת בהחלטות שנתקבלו בנתבעת. כאמור, מהראיות שהוצגו בפנינו נראה כי התובעת היא זו שבחרה להיות מעורבת פחות מיתר השותפים, אך אין הדבר מצביע על פער בכוחה ביחס ליתר השותפים. לא ניתנה למי מהשותפים הבטחה לשכר כנגד עבודתו ומעולם לא עלתה דרישה כזו, גם כאשר שותף אחר עזב את השותפות.
48. על יסוד האמור לעיל, שוכנענו כי המטרה היחידה של ההתקשרות בין הצדדים הייתה- הקמת מיזם משותף, בחלקים שווים, שיהא חלק מרכושם המשותף של המייסדים כשותפים למיזם, בתקווה להפיק ממנו רווחים בעתיד. התובעת נהגה בחברה מנהג בעלים ולא כעובדת שכירה, לא היה עליה כל פיקוח והיא לא עבדה בשעות מוגדרות. בנסיבות הללו לא לומר כי ביצוע העבודה על ידי התובעת היה מטרה בפני עצמה.
49. התובעת בחרה להצטרף למיזם, על הסיכונים והסיכויים הכרוכים בכך, להקים את החברה, לפתח את המוצר, לגייס משקיעים וכן הלאה, שכן האמינה במוצר וציפתה כי השקעתה תניב פרי. "אני שהאמנתי במוצר, במייסדים הנוספים ובעבודתי הקשה, סברה (צ"ל – סברתי), לתומי, כי אני עתידה לקבל תשלום עבור עבודתי כך שהמאמץ, הזמן והעבודה שהשקעתי בחברה – ישתלמו." (סע' 62 לתצהירה), כל זאת ללא שהוכחה ציפייה או הבטחה לקבל תשלום כנגד שעות עבודתה ובמיוחד בשים לב לכך כי התובעת היתה בעלים שווה זכויות בנתבעת.
סוף דבר
50. לנוכח כל האמור לעיל, משנדחתה טענת התובעת לקיומם של יחסי עובד מעסיק בינה לבין הנתבעת, הרי שהתובעת אינה זכאית לזכויות הנובעות מדיני העבודה, נשוא התביעה דנן ובית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בשאלה האם נסיבות סיום שותפותה בנתבעת מקנות לה זכות לסעד.
51. לפיכך – התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסך 10,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.