בהינתן האמור סבורתני, כפי שצוין בתחילה, שאין לקבוע כי התביעה בעניין ההשקעה והשיפוץ של המלון התיישנה. ועוד ייאמר כי גם לא הוכח שהתקיימו התנאים לדחיית התביעה מחמת שיהוי; שלגביה נקבע זה מכבר כי תחולתה במשפט האזרחי מוגבלת למקרים חריגים ונדירים (עניין קורן, פסקה 3 לפסק דינו של השופט נ' הנדל).
54. לעת סיום, אזכיר את שציינתי בראשית הדיון – אין מקום להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי לעניין התנהלות המשיבים בשלוש הפרשות, ובדין נדחתה התביעה שהוגשה נגדם. הדיון בהסכם הפשרה ובהתיישנות פרשת המלון אין בו כדי לגרוע מן האמור, ולא נעשה אלא משום שהצדדים הקדישו מקום נכבד בטיעוניהם לסוגיות אלה.
סוף דבר
55. אם תישמע דעתי, נורה על דחיית הערעור ונותיר את התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי על כנה.
לא מצאתי להתערב בסכום ההוצאות שהושת על המערערת בבית המשפט המחוזי, כך בשים לב להיקף התביעה וההתדיינות. בצד האמור, משנפסקו ההוצאות על הרף הגבוה ולנוכח הסוגיות העקרוניות שהערעור העלה; ובהינתן העובדה שחלק מטענות המערערת התקבלו, אף שלא היה בהן כדי לשנות מן התוצאה הסופית של פסק הדין – אציע לחבריי לא לעשות צו להוצאות בערעור.
ש ו פ ט ת
השופט (בדימ') י' דנציגר:
אני מסכים.
ש ו פ ט (בדימ')
השופט נ' סולברג:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ברון.
ניתן היום, י"ד בסיון התשע"ח (28.5.2018).
ש ו פ ט (בדימ') ש ו פ ט ש ו פ ט ת