מכל הפרוטוקולים לעיל עולה אכן במפורש, כפי שהעיד רודב, כי במשך מספר רב של שנים התקבלו בדירקטוריון החלטות על חלוקת דיבידנד בדרכים שונות וכי במהלך כל התקופה לא הועלתה על ידי התובעות טענה כלשהי, לא במהלך הישיבות ולא בפנייה לאחר מכן, בקשר לקיפוח הנובע מאי חלוקת דיבידנד.
הישיבה הבאה היא הישיבה שהתקיימה ביום 11.6.15 – אליה אתייחס בסעיף הבא.
יש להבהיר גם בסעיף הנוכחי, כי לעניין חלוקת הדיבידנד - אין מקום לקביעה לפיה שימוש רודב ב"דעה המכרעת" על פי פרשנותו במהלך ישיבה זו – מהווה קיפוח בעלי מניות כפי שטענו התובעות.
התוצאה מכל האמור לעיל, היא כי אין כל בסיס לטענת התובעות בכתב התביעה לקיפוח בגין אי חלוקת דיבידנד.
5. בקשת התובעות ליתן סעד המצהיר כי החברה החליטה על חלוקת דיבידנד בסך 35 מיליון ש"ח
כפי שכבר ציינתי מספר פעמים במהלך פסק הדין, התבקש בית המשפט להצהיר כי החברה החליטה כדין בישיבת הדירקטוריון שהתקיימה ביום 11.6.15 ובאסיפת בעלי המניות מיום 18.6.15 – על חלוקת דיבידנד בסך של 35 מיליון ₪ ולהורות לחברה לחלק את הדיבידנד.
א. המסגרת הנורמטיבית
לפני שאדון באירועי ישיבת הדירקטוריון מיום 11.6.15, יש להתייחס למסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לשם קבלת החלטה בחברה בעניין חלוקת דיבידנד.
סעיף 307 לחוק החברות קובע "החלטת החברה על חלוקת דיבידנד תתקבל בדירקטוריון החברה, ואולם החברה רשאית לקבוע בתקנונה כי ההחלטה תתקבל באחת מהדרכים האלה:
(1) באסיפה הכללית, לאחר שתובא בפניה המלצת הדירקטוריון; האסיפה רשאית לקבל את ההמלצה או להקטין את הסכום אך לא להגדילו;
(2) בדירקטוריון החברה לאחר שהאסיפה קבעה את סכום החלוקה המרבי;
(3) בדרך אחרת שנקבעה בתקנון, ובלבד שניתנה הזדמנות נאותה לדירקטוריון לקבוע, בטרם תבוצע החלוקה, כי החלטה אינה חלוקה אסורה;"
תקנון החברה צורף לתצהירי הצדדים.
בתקנון נקבע כי התקנון הכלול בתוספת השנייה של פקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג – 1993 לא יחול על החברה.
סעיף 57 לתקנון החברה, בפרק הנושא את הכותרת "אסיפות כלליות", מפרט את תפקידי האסיפה הכללית הרגילה. בין היתר, נקבע כי תפקידי האסיפה "להכריז על דיבידנדים".
סעיף 115 לתקנון החברה, בפרק הנושא את הכותרת "דיבידנדים וקרנות", קובע "החברה רשאית באסיפה כללית להכריז על דיבידנדים ובלבד שלא יעלו על השיעורים שהציעו הדירקטורים".
סעיף 118 באותו פרק קובע "הכרזת הדירקטורים על סכום רווחי החברה נטו תהא מכרעת".
סעיף 119 קובע "הדירקטוריון יוכל, לפני שימליץ על כל דיבידנד שהוא, להפריש מרווחי העסקים
כל סכום שימצא לנכון בתורת קרן שמורה... או בשביל דיבידנדים מיוחדים... ולכל מטרות אחרות... וכן יוכל הדירקטוריון להשקיע את הסכומים שהופרשו, כאמור, בכל השקעות... כפי שימצא לנכון...".