באותו יום שוחח ירון גם עם פרץ והודיע לו כי קיבל מידע "מהבכירים ביותר" וכי "הוא לא עשה שום, לא היה תרגיל, לא היה כלום" (ת/300, שיחה 7727/141, עמ' 631). בבית המשפט אישר פרץ כי הבין שהכוונה לגדליה, ושירון מבקש לומר לו שגדליה לא זכה וכנראה "שהוא גם לא ניסה ללכלך עלינו בחברת החשמל" (עמ' 3108-3107). גרסה זו מנוגדת למה שאמר בחקירתו, כשהחוקר הציג לו את השיחה הנדונה, ביקש שיאשר שהמדובר בגדליה ופרץ השיב לו כי אין לו מושג וכי המדובר בספקולציה של החוקר (ת/53, עמ' 119-115). ההסבר שנתן לכך פרץ בבית המשפט היה כי "במקום שגדליה לא היה רשום במפורש לא הזכרתי אותו מתוך ההחלטה הטיפשית שלי שאני מצר עליה להתחמק חשבתי שדרך גדליה אני יכול להסתבך פה בסיפור הזה וניסיתי להתחמק" (שם). תובנה אמתית אחת של פרץ, שיש בה שמץ הודאה, עולה מהסבר זה – הקשר עם גדליה הוא קשר המצמיח עבירה פלילית ביחס למכרז הנדון. פרץ, שהיה מעורב בתיאום המכרז, הבין היטב את משמעות השיחה (ושיחות נוספות שהוצגו לו) ולכן ניסה להתחמק.
--- סוף עמוד 130 ---
106. הגיע ה-22.7.2010. ביום זה הודיעה ועדת המכרזים על זכייתה של ורד בר (פרוטוקול הוועדה – מוצג ת/419). אסא התקשר לירון וברך אותו על הזכייה (ת/300, שיחה 9300/141, עמ' 758). כעבור דקות מעטות התקשר ירון למאיר רוזנר (ת/300, שיחה 9306/141, עמ' 762), ודיווח לו כי ורד בר זכתה במכרז וכי "השלב שפחדתי ממנו שהוא עשה משהו אתה יודע. זה עבר". על הבשורה הטובה דיווח גם ארז לעופר לוי ואמר לו "ירושלים בסדר עברה כמו שצריך" (ת/300, שיחה 7137/143, עמ' 770) וכן דיווח על כך ליוני ממן: "ירושלים עברה" (ת/300, שיחה 7142/143, עמ' 771). שלוש השיחות הללו מלמדות אף הן כיצד תיאום המכרז היה נחלת הכלל.
107. ולבסוף – שיחה בין ירון ומאיר רוזנר (ת/300, שיחה 12225/141, עמ' 908), שגם בה עולים על הפרק החששות מפני הפללה מצדו של גדליה. גם שיחה זו היא דוגמא לכך שתיאום המכרזים בין קבלני הגיזום השונים היה בבחינת מובן מאליו, וכי הם לא חששו לדבר על כך איש עם רעהו. ועתה לשיחה עצמה. ירון דיווח בה לרוזנר שלאור הזכייה, גדליה לוחץ לקבל את השיק שנמצא בנאמנות ורוזנר שאל, בתגובה, איך לדעתו של ירון יתנהג גדליה אחרי שיקבל אותו. לתהייתו של ירון מה יכול גדליה לעשות השיב רוזנר: "דברים נוראיים", והסביר כי יש לגדליה "חוזה מסוים אצלו ביד". לירון הייתה תשובה לחשש זה: "בסדר, אבל אם הוא יעשה את זה הוא מפסיד הכל גם אז מה?! יפסיד הכל. חוץ מזה שבחוזה לא נכתב משפט אחד לגבי שאף אחד לא מנע ממנו להתחרות פה ... אם הוא עושה מהלך כזה, אז הוא גם מסכן את כל הכסף שלו, כל המיליון שהוא צריך לקבל. נראה לך שיעשה דבר כזה? אהה". ירון המשיך והודה כי היה מוטרד כל העת מפני החשש האמור, אבל דעתו נחה משום שלא ראה היגיון במעשה כזה מצדו של גדליה, שהרי "הוא לא יכול לקבל את העבודה כי אם זה דבר לא תקין אז זה לא תקין לשני הכיוונים... אם יפסל המכרז אז הוא הפסיד מיליון שקל אז מה, מה הוא הרוויח בזה?". עם זאת, מיד אחר כך ראה ירון להוסיף את הדברים הללו: "ואני אומר לך גם יכול להיות שיכול להיות [מל"ב] לא בסדר אבל אף אחד לא מנע ממנו להתחרות. עשה אתו הסכם שבמידה שאלה ואלה זוכים אז יעבוד אתו וייתן את הייעוץ, יתן את המקצועי, את כל הדברים האלה וזהו. אף אחד לא אמר לו אל תתחרה ואל תגיש וזה. חוץ מזה הכל נעשה מתוך הנחה שהוא לא עומד בתנאי סף וזה מה שהוא נתן להבין, שהוא לא עומד בתנאי הסף. אם היו יודעים שהוא עומד בתנאי הסף אז יכול להיות שלא היו עושים אתו הסכם. אומר זה מסריח אבל לא איזשהו משהו, מה שכן הוא יפגע בעצמו יותר מבכולם ... מה הוא ישיג בזה? נקמה במחיר של מיליון שקל, נראה לך, נראה למחושב הזה זה מה שהוא יעשה?".