117. במהלך החקירה הנגדית של זוהר על ידי עו"ד גלעדי, הוצגו לו שמונה שיחות שניהל לאחר מועד הגשת ההצעות, שבע מהן עם גיל מיארה ואחת עם ירון (נ/1(31) – נ/1(38)). מן השיחות ביקש עו"ד גלעדי להראות כי זוהר היה נתון לכאורה במצב של אי ידיעה באשר לתוצאות המכרז, ולפיכך לא ייתכן שנתן הצעת גיבוי לירון. מאחר שבסופו של דבר הודה ירון, גם בסיכומים, כי היה צד להסדר כובל בנוגע למכרז הנדון, אין טעם רב בהתעכבות על שיחות אלה. אעיר עם זאת, כי כפי שראינו, בימים שחלפו ממועד הגשת ההצעות שוחח זוהר עם ירון ועם ארז ועל הפרק עמדו החששות שמא גדליה "עקץ" את ירון ושינה את המחיר בהצעה שלו על מנת לזכות ושמא גדליה יחשוף את הקרטל. על רקע האמור, עיון בשיחותיו של זוהר עם גיל מעלה כי עיקרן בחששות מהתנהלותו של גדליה (ראו, למשל, נ/1(37); נ/1(38)). ממילא אין בהן משום תמיכה לטענה (שנראה כי כלל אינה נטענת עוד) לפיה זוהר וגיל מיארה הגישו במשותף הצעה תחרותית, תמת לב.
באותה מידה, לנוכח הודאתו של ירון בהסדר כובל בקשר עם המכרז הנדון, אין ליתן משקל לדברים שהחליף עם זוהר בשתי שיחות מואזנות, אשר לכאורה עולה מהן האפשרות שזוהר יזכה וייתן לירון עבודה, משמע אין הסדר כובל. הכוונה לשיחות ת/300, 4204/139, עמ' 736 ו-3935/139, עמ' 710, כשבראשונה מהן נשמע ירון אומר לזוהר "אני מקווה שאם אתה תזכה אתה תתן לי" ובשנייה נשמע זוהר אומר לירון "תלוי למי יהיה בסדר, לך או לי". מן הראיות עולה, כי השניים חששו מהאזנת סתר. לנוכח עוצמת הראיות המפלילות אין בשתי התבטאויות אלה כדי לעורר ולו ספק סביר במעורבותם של זוהר ושל ירון בהסדר הכובל שנערך עובר למכרז נשוא דיוננו. יתרה מזאת, דווקא על רקע הודאתו של ירון במעורבותו בהסדר הכובל, יש להסיק כי שיחות מסוג זה, שנהל לא רק עם זוהר כי אם גם עם אחרים, נועדו לייצר גרסה ליום סגריר.
גרסאות הנאשמים
118. כאמור, הנאשמים בפרשה נשוא האישום הראשון הם ירון בלווא, פרץ ואסא קופר, ארז מיארה ורמי ברזילאי, והחברות שבשליטתם.
--- סוף עמוד 136 ---
(א) ירון
(1) גרסתו ביחס למעורבותו שלו
119. בכל הנוגע למעורבותו שלו, ירון הודה בבית המשפט (כמו גם בחקירותיו ברשות), כי אכן היה צד להסדר כובל עם גדליה (עמ' 2695). לטענתו, בשל מצבו הכלכלי, היה במצב "לחיץ" וגדליה ניצל זאת (עמ' 2633). אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם הטקטיקה שאימץ בעצה אחת עם אסא, כעולה מן השיחות ביניהם לפני "פגישת הג'קוזי", ולפיה אין לתת לגדליה את הרושם שהוא מעוניין בפגישה אתו, יש לחכות ליוזמה מצדו ויש "לשחק עמו פוקר". גם החשש שהביע ירון בשיחה עם ארז מ-6.7.2010 (ת/300, שיחה 3990/143, עמ' 432), שמא גדליה "התהפך", היינו החליט לגשת בעצמו למכרז ולא לקיים את מה שסוכם ביניהם, אינו עולה בקנה אחד עם הניסיון להציג עצמו כמי שהיה "כחומר ביד היוצר" שנוצל בנסיבות אלה על ידי גדליה. לכך יש להוסיף, כי לו מדובר בהסדר כובל שהוא פרי לחץ של גדליה, קשה להבין מדוע נהנה גיל מהסדר זה. והלא גדליה נשמע לא פעם כשהוא מתאונן על שהיה עליו לחלוק בתמורה עם גיל, קבלן שאין "סופרים" אותו כמתחרה במכרז ירושלים. כפי שכבר ראינו בשיחות המואזנות, גדליה נאלץ לעשות כן על מנת לשרת את האינטרסים של האחרים ולגרום להרגעתו של גיל, שלא יעשה "בלגאן" בראשון לציון. כך אינו מתנהג אדם שעל פי הנטען כלפיו הצליח להשיג מירון הסכמה להסדר כובל תוך הפעלת אמצעי לחץ חד צדדיים. אכן, ירון היה נתון בלחץ כלכלי כבד, אולם היו אלה רצונותיו שלו שהניעו אותו לקדם את תיאום המכרז ולא להיפך. התמונה המצטיירת מן הראיות רחוקה מלהיות תמונה של "בובה על חוט" הנעה למשוגותיו של גדליה. יתרה מזאת, התמונה המצטיירת היא תמונה של "שגרת תיאומים", עד כי המשוחחים אינם חוששים להסגיר את מעשיהם ואת כוונותיהם זה בפני זה. אין המדובר, אם כך, ב"כניעתו" של ירון ללחץ הנסיבות (ולגדליה), כי אם ב"מנהג המקום".