--- סוף עמוד 19 ---
למחרת היום, ב-2.11.2010, התקשר גדליה לשלום יהודה ואמר לו כי "הוא שמח שהכל הסתדר עם הרשות ושאנחנו יכולים להמשיך ולעבוד יחד". עוד אמר גדליה כי לא פדה את השיק וכי לא היה עושה דבר כזה "כי הוא לא מטומטם" (נ/1(57)).
לבסוף, ב-2.1.2011 נפגש שלום יהודה עם גדליה והלה מסר לידיו את השיק (נ/1(58)). החקירה הגלויה, יש לומר, החלה מספר ימים קודם לכן, ב-20.12.2010.
23. חיים ארביב ושלום יהודה נחקרו ארוכות על הפרשה המתוארת לעיל במגמה להראות כי התנהלותה של הרשות ביחס לגדליה הייתה בלתי לגיטימית, וכי היה עליה לבטל את ההסכם עמו. שלום יהודה הסכים כי המדובר בהתנהלות שהיא בבחינת הפרה של ההסכם, אולם "ניהול הסיטואציה", כלשונו, היה מסור בידי חיים ארביב (עמ' 1834-1833). חיים ארביב הסביר, בעדותו, כי לא ראה סיבה "לפוצץ" את הכל בשל ההתנהלות המתוארת (עמ' 2287); כי היחס הסלחני כלפי גדליה נבע מפעילותו במהלך תקופת הפעלתו תחת הסכם החסינות (עמ' 2286-2285); כי השיק לא היה חשוב כל כך, זו אינה מזוודת מזומנים וכל עוד גדליה לא הפקיד את השיק הוא "לא חצה את הרוביקון" (עמ' 2290); וכי בין אם גדליה שיקר או לא שיקר במהלך המו"מ להחזרת השיק, בסופו של דבר יש להסתכל על השורה התחתונה, והיא שלאחר "זגזוגים לא מעטים", כלשונו, גדליה מסר את השיק לידי הרשות (עמ' 2341). ארביב הסביר, כי אין המדובר במקרה בו גדליה התחיל לבצע עבירות או לבצע מעשים חמורים אחרים. גדליה התאכזב מכך ש"שום דבר לא קרה", היינו שמכרז ירושלים 2010 לא בוטל, וארביב ראה בכך משהו מאוד אנושי. בנסיבות אלה לא ראו לבטל את ההסכם (עמ' 2281-2280).
יצוין, כי בין חיים ארביב לבין עו"ד ליבאי התנהלו חילופי דברים ארוכים בנוגע לשאלה האם הפר גדליה את ההסכם. ארביב לא היה מוכן לאשר שהתנהגותו של גדליה מהווה הפרה של ההסכם ונראה כי תשובותיו לעו"ד ליבאי נבעו מתוך הבנתו את השאלות כמכוונות לכך שהמדובר בהפרה הטעונה תגובה של ביטול ההסכם. כך, למשל, אמר: "אתם חושבים שבעקבות זה היה צריך לפסול את תכנית החסינות עם גדליה? תגישו עתירות לאן שאתם רוצים. לפי מה שאני מרגיש פה מי שעומד לדין לשיטתכם זה גדליה. גדליה אנחנו התמודדנו איתו, אנחנו הפעלנו אותו, היו עליות ומורדות, שום מורד שהיה לא חשבנו שמצדיק לשרוף ולהרוס את כל הפעילות ובעקבות התנהגות כזאת או אחרת שלא ראינו בה חומרה יתרה להפסיק את החקירה הזאת או לא לפתוח בחקירה גלויה" (עמ' 2339). ובהמשך: "הסכם