177. די בכל אלה כדי להוביל למסקנה שהן ירון, הן האחים קופר והן ארז ראו בגדליה מתחרה פוטנציאלי, המסוגל לעמוד בתנאי הסף – גם אם נותרו בהם ספקות בקשר לכך, ושעל כן יש לחשוש מפניו. במסקנה זו ובהפרכת גרסתם לפיה לא ראו בגדליה איום תחרותי, יש כדי להוות ראיה לכך שההסכמים שנחתמו עם גדליה ועם גיל נועדו להפיג את החשש מפני תחרות, להבדיל מהסכמים לגיטימיים שתכליתם שכירת שירותיהם של קבלני משנה המומחים לגיזום, שאין ביכולתם להתחרות.
178. בכל הנוגע לגיל דומה כי הוא לא היווה חשש תחרותי כשלעצמו. אלא שכעולה מן השיחות השונות, גדליה "נטל על עצמו" את גיל על מנת שיהווה חלק מן ההסכם הכולל, בין משום שראה בו חבר (כפי שנשמע אומר בפגישת הג'קוזי, ת/348א, בעמ' 27: "חבר זה חבר,
--- סוף עמוד 179 ---
הוא חבר ואני לא משאיר חבר בדרך"), בין משום שהיה זה חלק מן המאמץ "להרגיע" את גיל על מנת שהלה "לא יפריע" במכרז הגיזום באילת (ראו השיחה בין ארז לרונן, ת/300, שיחה 1370/143, עמ' 188, וראו גם שיחה בין ארז לזוהר, ת/300, שיחה 580/139, עמ' 236 בעמ' 240), או כחלק מעסקה עמו לפיו יזכה בראשון לציון (ראו ת/348א, עמ' 5-3 ועמ' 32; ת/300, שיחה 1773/139, עמ' 382, מ-1.7.2010, בין זוהר לארז, במהלכה מסביר ארז לזוהר כי גדליה וגיל "זה ביחד" וכי גיל ביקש "שלא יפריעו לו בראשון"). זאת ועוד. כעולה מן הראיות שהובאו לעיל, גיל עבר הדרכה שלב ג' ביחד עם גדליה, ובליבם של ירון, אסא וארז התעורר חשש שמא גדליה וגיל יחברו לשמואל זילבר ויגישו ביחד הצעה תחרותית למכרז. התשלום נועד, אפוא, לנטרל חשש זה.
(2) ההסכמים בין ורד בר לבין גדליה וגיל
179. בנוסף להאזנות הסתר, המובילות למסקנה הבלתי נמנעת כי האחים קופר, כמו גם ירון וארז, חששו מפני יכולת התחרות של גדליה, ההסכמים שנערכו בין ורד בר לבין גדליה וגיל (ת/356 עם גדליה ות/456 עם גיל) מהווים, כשלעצמם, ראיה לכך שהמדובר בהסכמים המהווים תשלום עבור אי תחרות ולא תשלום עבור עבודה, ושכלל המעורבים היו מודעים לכך.
180. נזכיר, כי בפגישת הג'קוזי, שסללה את הדרך להסכמים, אמר גדליה מפורשות כי "אינו שואף" לעבוד ביחד (ת/348א, עמ' 23). ירון טען בבית המשפט שהצהרתו זו של גדליה "הדליקה לי הרבה אורות אדומים", אולם לא הבין מה גדליה רוצה ומה כוונתו (עמ' 2607). טענתו אינה מעוררת אמון: מעבר לראיות שכבר סקרנו, בהמשך עדותו עולה בברור כי התשלום שהובטח לגדליה לא נכלל בעלות העבודות נשוא המכרז, כי אם חושב בנפרד. לאחים קופר הסביר, לטענתו, שהתשלום לגדליה הוא עבור העמדת התעודה שלו כגוזם מומחה ולא הכניס אותם לסוד העניין אם כן יעבוד או לא יעבוד (עמ' 2617). עוד הוא אומר באותו מקום, כי מתוך ההצעה, שעמדה על 3 מיליון ₪, העריך את עלות העבודה שלו ב-2.4 מיליון ₪, 400,000 ₪ הלכו לגדליה ו-200,000 ₪ הלכו לוורד בר. כך העיד גם ברשות (ת/20, עמ' 64). בהמשך עדותו אמר מפורשות כי "... הקשר שלי אתו (כלומר עם גדליה) ב-2010 הלך ישר על מתווה שהוא לא מתכוון לעבוד, שזה בעצם היה כמו פיצוי" (עמ' 2633). ואם כך – הבין בדיוק מה גדליה רוצה.