195. כפי שראינו לעיל, הסבריו של אסא בבית המשפט לשיחות בהן הוא מתבטא בחריפות כנגד שמואל זילבר המנוח על כך שההין להדריך את גדליה בשלב ג', כמו גם ביחס ל"שיחת נווה אילן" אינם מעוררים אמון. הוא הדבר ביחס לתשובותיו בקשר לשיחות אלה במהלך החקירה ברשות. כך, כשהוצגה לו אחת השיחות בהן כינה את גדליה "אדון זבלול" והביע תקווה ששמואל זילבר לא יעביר אותו הדרכה, טען כי אינו זוכר במי המדובר (ת/55, עמ' 64-61), וכשנשאל מיהו אותו אדם שלא רצה שיעבור את ההדרכה השיב כי לא זכור לו אדם ספציפי. ביחס ל"שיחת נווה אילן" טען על פני עמודים שלמים כי אינו זוכר על מי דיבר עם ירון באותה שיחה (ת/54, עמ' 95-82).
ניסיונו להציג עצמו כמי שמבקש לדייק, וכי בעצת עורך דינו רק אם הוא בטוח "בשלוש מאות אחוז" הוא מוכן לומר את הידוע לו (עמ' 3158), או שאינו רוצה להכשיל את החוקרים ואת עצמו בעדויות שמיעה, אינו מתקבל על דעתי. ניתן להתרשם בבירור כי חוסר הזיכרון משרת תכלית של התחמקות ממתן תשובה, כשמענה עלול לסבך אותו, ולא של רצון לדייק. כך גם לא מצאתי כי יש לייחס משקל לטענה לפיה נסיבות הלילה שבין ה-22.10.2010 לבין ה-23.10.2010, שהיה קשה במיוחד, שכן הוסע מבית מעצר אחד למשנהו, סבל מקור, לא ישן כמעט וסבל מכאבים בברכו, מנעו ממנו את היכולת להשיב כהלכה לחוקריו ב-23.12.2010 (עמ' 3172). איני שוללת את האפשרות כי אכן עבר חוויות קשות באותו לילה, ואם כך הוא – יש להצטער על כך. אלא שחקירותיו של אסא התמשכו על פני ימים רבים, וגישתו המתחמקת אפיינה אותו גם לאחר ששוחרר מן המעצר. גם הטענה לפיה התקשה להשיב כהלכה משום שחוקריו לא השמיעו לו את השיחות במלואן ולפי סדרן הכרונולוגי (עמ' 3159) אינה משכנעת כלל ועיקר. שיחות לא מעטות הושמעו במלואן וכששאל על תאריך השיחה קיבל תשובה. למשל, בכל הנוגע ל"שיחת נווה אילן" צוין מועדה בהמשך, והחוקרים אף הזכירו לו כי באותו ערב התקיימה "פגישת הג'קוזי" בביתו של ארז, מה שלא גרם לו "להיזכר".
ועוד יש להוסיף, כי חוסר הכנות שבהתנהלותו בחקירה המשיך ואפיין גם את תשובותיו בבית המשפט, כשהפעם אינו יכול לגייס תירוצים כגון תנאי המעצר הקשים, עצת עורך דין שלא להסתבך בתשובה בלתי מדויקת וכדומה. אשוב ואזכיר בהקשר זה את גרסתו ביחס ל"שיחת נווה אילן", כמו גם את ניסיונו להסביר מדוע נמנע מלהזכיר את גדליה בחקירותיו בכך שלא היה בטוח במידה מספקת שהמדובר בו (עמ' 3280-3272).