--- סוף עמוד 189 ---
מכוח המכרז. ואם לא הובטחו שירותיו במסגרת ההסכם בינו לבין ורד בר, ברחל בתך הקטנה, היינו שיימצא בשטח בעת שנעשות פעולות הגיזום, החוק אינו מעלה ואינו מוריד לדידו. דרישה כזו לא הוצבה, כאמור, בפני גדליה (וגיל). ואם כך, מי שעלול היה להפר את החוק או את תנאי המכרז או את שניהם גם יחד היא ורד בר, שלא יצרה את החיוב הנדרש (על פי הטענה) בהסכם עם נותן השירות. אם צריך להוסיף עוד ראיה לדבר, הרי שירון הודה מפורשות בבית המשפט כי אין בהסכמים עם גדליה ועם גיל תנאי המחייב אותם להיות נוכחים וזמינים בשטח. לשאלת ב"כ המאשימה מה חשב לעשות לו נזקק להם בעת חירום והם לא היו זמינים השיב "יכול להיות שאני אתמודד עם זה בצורה אחרת" (עמ' 2932). משמע, לא ניתן היה לבוא אל השניים בטענה שהם מפרים את ההסכם עם ורד בר במצב דברים זה. מכאן מסקנה שלא זו הייתה תכלית ההסכם. הדברים ברורים לכל המעיין בו.
(3) הערכת גרסאותיהם של האחים קופר וארז ברשות ובבית המשפט
(I) אסא
194. לנוכח טיבן של הראיות שפורטו לעיל, אין תמה שבחקירתו ברשות ניסה תחילה אסא להתחמק מקשר עם גדליה ולגמד את חלקו שלו בהתקשרות עם גוזמים מומחים. כך, למשל, בהודעתו הראשונה (ת/47, עמ' 56), לשאלה ישירה שנשאל האם שילם למתחרים על מנת שלא ייגשו למכרז השיב באופן תמוה "לא, אבל נדמה לי, תני לי לשחזר את זה" והוסיף "יש אנשים שלא יכולים להתחרות במכרז ששילמו להם עבור אה, שריינו אותם עבור התעודות שלהם"; שהוא עצמו לא התעסק בזה; כי הוא "מניח" שזו הייתה סיבת ההתקשרות "עם אנשים" אולם לא שאל על כך את ירון; וכי לא קיים עמו דיון בקשר לשריון אנשים (ת/47, עמ' 81-78).
עם התקדמות החקירה, ומשנחשף לעובדה שהחוקרים יודעים יותר ממה שהוא מוכן לספר להם, היינו שאותם "אנשים" הם גדליה וגיל, טען כי למד על זהותם רק כשהכין את השיקים שהופקדו בנאמנות אצל עו"ד גוטגליק (ת/55, עמ' 71-70). בהמשך חזר בו וטען כי אינו זוכר את הכרונולוגיה (עמ' 75-76).
כשנשאל מתי ידע שגדליה ניגש למכרז השיב כי אינו זוכר אם גילה או לא גילה שגדליה ניגש, וכי אינו יודע מי ספציפית ניגש, כשבהמשך רצופה גרסתו בניסיונות התחמקות כגון "יכולות להיות שמועות לכל הכיוונים, שכן או לא" או "אין לי יכולת לדעת מה הולך בתוך תיבת
--- סוף עמוד 190 ---
המכרזים" (ת/55, עמ' 80-78). ההסבר שנתן בבית המשפט להתחמקויות הללו היה שמבחינתו היה הכל "עדות שמיעה בלבד", שכן שמע על הדברים מפי ירון (עמ' 3210).