223. כבר קבעתי, כי אני מעדיפה ללא היסוס את גרסתו המפלילה של ירון בחקירתו על פני עדותו בבית המשפט. לירון לא היה כל מניע להפליל את ברזילאי על לא עוול בכפו, וניתן להתרשם כי דבריו בעת החקירה קולחים, בהירים, ונמסרים ללא לחץ. גרסתו בחקירה נתמכת בראיות מוצקות, העונות על הדרישה ל"דבר מה נוסף" לפי סעיף 10א לפקודת הראיות והעולות כדי סיוע. לראיות אלה אדרש להלן.
224. אתייחס תחילה לגרסאותיו של ברזילאי. אקדים ואומר, כי התרשמותי מהודעותיו ברשות ומעדותו בבית המשפט, שלא ניתן לייחס להן מהימנות כלשהי. כפי שיפורט במקומות המתאימים (בין בדיון באישום הנדון, בין בדיון באישומים האחרים המיוחסים לו), ברזילאי ניסה ליצור רושם כאילו הוא עסוק עד כדי כך, שאינו שם לב לדברים הנאמרים לו ואינו מתעמק בהם; כי הוא עושה "צחוקים" עם מי שהוא מדבר בטלפון ועל כן אין לייחס לדבריו (המפלילים) כל משמעות רצינית; כי את דבריו ברשות יש לייחס למצבו הנפשי הקשה בעת החקירה, כשלטענתו היה "בבלקאאוט אדיר", לא ישן בלילה, לא אכל, "ננעל" ולא יכול היה להשיב לחוקריו תשובות ענייניות (עמ' 3793-3792). דברים אלה לא עוררו בי אמון. ברזילאי הוא איש עסקים רציני. בחברה שבבעלותו 108 עובדים, ולדבריו הוא אדם ריכוזי, הלוקח על עצמו הכל (עמ' 3685). אדם כזה אינו מתעלם ממה שנאמר לו או משיב "אותה תשובה לשלוש שאלות" (עמ' 3696), כפי שאינו עושה "צחוקים" בשיחותיו. ההתרשמות מן המעקב אחר התמלילים של השיחות המואזנות מלמד כי הוא שולט היטב בפיו ומגיב באופן ענייני ומחושב למה שנאמר לו.
אשר לטענה בנוגע למצבו הנפשי בעת החקירה, עיון בהודעותיו מלמד ההיפך ממה שתואר על ידו. אין המדובר באדם המתייחס לשאלות שנשאל כשהוא מצוי ב"בלקאאוט", אלא במי שמנסה להיחלץ, בהסברים שאינם הסברים, משיחות מפלילות רבות. אביא במקום זה דוגמא אחת, אופיינית עד מאוד, לסוג התשובות שנתן לשאלות החוקרים. בת/85 (שנגבתה
--- סוף עמוד 215 ---
בעודו נתון במעצר), טען כי קבלנים אינם מדברים על מחירים לפני הגשת ההצעות למכרז אלא מפריחים שמועות לאוויר, כ"אסטרטגיה" (ש' 79-78). בהמשך, כשנתבקש לתת דוגמא למקרה בו "זרק" סתם מחיר כלשהו, תשובתו הייתה "אין לי דבר כזה. זה כל יום. אני כל יום פולט שטויות" (ש' 101), או "אני לפעמים מדבר בטלפונים שטויות" (ש' 118). זאת ועוד. ברזילאי שוחרר מן המעצר כעבור שלושה ימים (עמ' 3741), אולם חקירתו התמשכה על פני שבועות רבים לאחר מכן. על אף טענתו לפיה החל להיפתח ולהיזכר בדברים ככל שחלף ההלם מן המעצר (עמ' 3743), לא מצאתי כי ניתן להבחין בשינוי בהתנהלותו גם בחקירות המאוחרות. כך לדוגמא, בהודעה ת/89, שנגבתה ממנו כשבועיים לאחר שחרורו מן המעצר, כשנשאל על קטע מתמליל השיחה של פגישת מסובים (העוסקת בחמשת מכרזי הדרום), ובו נשמע אומר "מה שאומר ארז הפסדת את רמלה, ניתן לך במקום אחר חלק בבאר שבע או באשדוד" (בלוויית הערה כי הקטע המצוטט הושמע לאוזניו של רמי שלוש פעמים), תגובתו הייתה: "שמעתי. לא זיהיתי את עצמי. זה דברים בטלים. הבן אדם ניסה לשדל ולהוציא דברים ולא נפגשתי עם אף אחד אחרי זה. גדליה בא במטרה מסוימת ואני מצד שני באתי להעביר את הזמן ולברוח משם ללא שום כוונה. זה רק דיבורים. אני באמת לא זוכר אותם" (שם, ש' 618-612). וכך, למשל, בת/91, בתגובה לשיחה מואזנת שהושמעה לו, אמר לחוקר "אני סומך עליך שאתה אומר שזה הקול שלי" (ש' 61); לשאלה מדוע הוא מספר באותה שיחה לירון כי נפגש עם ארז ומוקה ותשובתו "זה שליפת דברים תוך כדי נסיעה" (ש' 73) ועוד כיוצא באלה דוגמאות.