225. ברזילאי טען בחקירתו ברשות, כי החליט להשתתף במכרז ירושלים 2010 ולהתחרות מתוך רצון לזכות (ת/91, ש'228-227; ת/92, ש' 45), ועוד טען כי הבטיח לירון להעסיקו כקבלן משנה אצלו אם יזכה במכרז. הבטחה זהה הבטיח גם לארז, שכן המדובר במחוז גדול ולשם ביצוע העבודות יש צורך בשניים-שלושה קבלנים לפחות (ת/91, ש' 562; ת/92, ש' 59-58; ת/94, ש' 827).
בחקירתו הראשית בבית המשפט העיד, כי ב-2010 הייתה ירידה בהיקפי העבודות של החברה וכשמכרז ירושלים התפרסם "זה נפל לי כפרי שכדאי לקטוף אותו, רציתי להשתתף ולזכות כשהבנתי מירון שהוא בקשיים והוא עצמו כנראה לא משתתף בכלל, לא יכול ולא רוצה להשתתף וידעתי שוורד בר זכו ב-2007, בהזדמנות לבוא להתחרות לזכות באזור זה, דיברתי עם ארז, ארז באותה תקופה היה בפשיטת רגל, הוא לא עמד בתנאי סף, חשבתי שזה יהיה טוב מבחינתי ומבחינת החברה לקחת עוד נתח ומקום שיוכלו לעבוד בהם, גם ארז מצד אחד וגם ירון בלווה ביערות, לזכות באזור זה להתמודד ולזכות". לפיכך הגיע לסיור הקבלנים הראשון ופגש שם את ארז. הוא עצמו היה "לחוץ", כהרגלו, וכשאמורים היו לצאת לשטח, במסגרת הסיור, העדיף שלא לצאת. ארז הציע לו שאשתו (של ארז) שנכחה אף היא
--- סוף עמוד 216 ---
בסיור, תירשם כנציגת מנהרת אשקלון וכך היה. בסיור השני ארז כבר ייצג אותו. הרעיון עלה מיוזמתו של ארז. בכל הנוגע להתנהלות מול ירון "ירון כשידע שאני רוצה לזכות במכרז, פנה אלי ואמר לי שהוא רוצה להגיע לאשקלון. אכן הגיע לקינמון, לקונדיטוריה, אמר לי שמע אם אתה הולך לזכות אני מחפש עבודה לעובדים שלי, אני לא הולך להשתתף במכרז, יש לי צוותים פנויים, אמרתי לו אין לי בעיה, מבחינתי זה מצוין" (עמ' 3730).
226. הטענה העולה מן הגרסאות הללו, הן בחקירה ברשות והן בעדות הראשית, כי ברזילאי רצה לזכות במכרז, במיוחד על רקע העובדה שהייתה ירידה בהיקף הפעילות של החברה שבבעלותו. לא זו התמונה המצטיירת מן החקירה הנגדית. מתשובותיו לב"כ המאשימה עולה מניע אחר, מניע "פילנתרופי", של רצון לסייע לירון (וגם לארז): "כיוון שאני ידעתי שבשלוש השנים האחרונות הוא לא זכה ומי שזכה זה היה ורד בר וההתמודדות היא בעצם מול ורד בר בגלל המצב הקשה של ירון בלווא לקחתי לעצמי את המטרה להיות קבלן ראשי והם יעבדו דרכי, זה העזרה" (עמ' 3791). תשובה זו באה לאחר שהושמעה לו שיחה בינו לבין יהודה קסנטיני (קרוב משפחה שלו), במהלכה הוא נשמע אומר "כן, בסדר אני גם באתי בשבילו, לא באתי בשבילי ... כן, נעזור לו, מגיע לו" (ת/300, שיחה 294/137, עמ' 130). המניע הפילנטרופי הוא, אם כן, ההסבר, שביקש לתת בבית המשפט לדברים הללו. אלא שהסבר זה אינו מתיישב עם האופן בו ביקש להתמודד עם שיחה זו בחקירתו ברשות, משהוצגה לו במהלך גביית הודעתו ת/85. להלן הדו-שיח בינו לבין החוקר: