230. מסקנתי היא כי יש בגרסאותיו השונות והמשתנות של ברזילאי בכל הנוגע לנסיבות הגשת ההצעה מטעמו ולמילוי המחירים בה משום חיזוק ניכר לגרסתו המפלילה של ירון. יתרה מכך, עצם העובדה שמעטפת הצעתה של מנהרת אשקלון הגיעה לידיו של ארז כשהיא ריקה, יש בה משום ראיה להשתתפותו של ברזילאי בתיאום המכרז. גרסאותיו הכבושות, לפיהן ארז שימש כנציגו ולכן לא הייתה כל בעיה מבחינתו שהוא ימלא את ההצעה, או שארז העתיק מהצעת המחיר למכרז הראשון, שבוטל, אינן מתקבלות על דעתי, ולא רק משום שהמדובר בגרסאות כבושות, שהופיעו לאוויר העולם רק שעה שהבין כי כל גרסה אחרת תתנגש התנגשות חזיתית בראיות החד משמעיות שארז הוא שמילא את ההצעה. אסביר.
הגרסה האחת אינה מתקבלת על דעתי משום שלא ניתן על ידי ברזילאי כל הסבר מדוע הפקיד את שיקול הדעת, לעניין קביעת המחיר, בידי אדם שאינו נמנה עם עובדי החברה, והאמור להיות מועסק על ידו כקבלן משנה (אם יזכה). מניין לארז היכולת להעריך את עלויות החברה ואת מתח הרווחים המתבקש? לא זו אף זו. ברזילאי הקפיד לצייר עצמו (במקומות המתאימים מבחינתו), כמי ששומר את הקלפים צמוד לחזהו, כאדם ריכוזי מאוד. לא ניתן מפיו כל הסבר מדוע במקרה הנדון מצא לנכון לחרוג ממנהגו ולהפקיד את ענייני החברה, במכרז גדול וחשוב (כשלפי אחת משתי גרסאותיו, בזמן הרלוונטי החברה ירדה בהיקפי עבודתה והיה לו אינטרס משמעותי לזכות בו), בידי אדם שאין לו, למעשה, כל מחויבות כלפיה.
הגרסה האחרת אף היא אינה מתקבלת על הדעת. המכרז הראשון, ת/145, שפורסם במחצית יוני 2010, קבע את המועד האחרון להגשת הצעות ל-1.7.2010. אלא שהמכרז בוטל עוד ב-24.6.2010, ופורסם מכרז חדש תחתיו (ת/146). בנסיבות אלה, אין סבירות כלשהי שבארבעה הימים שחלפו בין סיור הקבלנים הראשון לבין ביטול המכרז מילא ברזילאי את הצעת המחיר, אסף את כל המסמכים הנדרשים והעביר את מעטפת המכרז לידיו של ארז, כשהמועד להגשה (על פי המכרז הראשון) היה אמור להיות רק 10 ימים לאחר סיור הקבלנים. ודאי וודאי שאין סבירות שכך נהג, משהעיד על עצמו כי "הנוהל שלי להגיש את המעטפה כמה שיותר קרוב לדקה התשעים" (עמ' 3762), או במקום אחר: "אני בפירוש לא ממלא את המכרז עד הדקה התשעים. אף אחד לא צריך לדעת מזה, זה מחיר ברגע שאת פותחת מישהו רואה את זה, אחרים יכולים להגיש מחיר יותר נמוך ולזכות. כשאת רוצה להתמודד ולזכות את שמה שקרוב לזמן האמת" (עמ' 3764). ואם צריך עוד ראיה לכך