המשכה של השיחה בין השניים מעיד אף הוא על תיאום. ירון נשמע תוהה מה עשתה "אלונים" בסיור הקבלנים ותשובתו של ברזילאי הייתה: "אהה 'אלונים' היה אבל לא זה אתה צריך לדבר עם זוהר, כי הייתה הבטחה מהקטע הזה מזוהר". ברור מחילופי הדברים שירון מודאג מנוכחותו של נציג חברה מתחרה בסיור הקבלנים. ואכן לאחר השיחה הנדונה עם ברזילאי, שהציע לו לדבר עם זוהר בעניין זה, שוחח ירון עם זוהר (ת/300, שיחה 255/139, עמ' 155), שאל אותו מדוע שלח את "אלונים" לסיור וזוהר הסביר כי עשה זאת על מנת שיהיה לו "מספיק קונטרה". מן הדברים הללו עולה כי ברזילאי היה מעורה היטב בסידורים ובהבטחות והיה מעורב עד מעל ראשו בתיאום המכרז.
ולקראת סופה של השיחה, לאחר שירון הסכים שיש לחכות ולהמתין למחר, שאז ישובו וישוחחו השניים על מנת לראות "איך לקדם את הדברים", אמר לו ברזילאי: "בכל מקרה המעטפה שלי אצלי, תראה איך אתה מתארגן, תראה מה קורה לך עם 'ורד בר', אם הכל בסדר".
240. בהודעה ת/85 נשאל ברזילאי על הקטע הזה והתבקש להסביר אלו דברים הם היו אמורים לקדם ותשובתו האופיינית הייתה "לא התייחסתי לזה. אני כמעט בטוח שבזמן השיחה לא שמעתי את הדברים. ירון מדבר ואני בכלל לא מקשיב. זה אני". ולשאלה מה פשר דבריו שבכל מקרה המעטפה שלו אצלו השיב: "לא יודע במה מדובר. לא שמעתי מעטפה". הקטע הושמע לו בשנית, או אז אישר כי שמע, אולם אינו יודע במה מדובר, ובהמשך: "הטלפונים יושבים לי על הברכיים. מי שמדבר אתי שומע על מה אני מדבר, אני לא שומע מה הם אומרים ... אני לא מקשיב למה שאומרים לי בטלפון". ולשאלת החוקר לקראת מה צריך היה ירון להתארגן השיב כי אינו זוכר: "אם אתה לוקח את השיחה ברצינות, אתה שואל מה שאתה רוצה אבל אני לא לקחתי אותה ברצינות". ועוד טען בהמשך, כי אינו יודע מה הקשר של ירון עם ורד בר בנוגע למכרז ירושלים וכי את דבריו לירון בשיחה הנ"ל, שיראה מה קורה לו עם ורד בר, ביטל באמירה "אתה לא צריך להתייחס למה שאני אומר בטלפון. אפשר לזרוק את זה לפח" (ש' 408-377).
--- סוף עמוד 227 ---
בבית המשפט, לשאלת ב"כ המאשימה מדוע צריך היה ירון לדעת היכן נמצאת המעטפה שלו השיב: "יש דיסאינפורמציה, שאנחנו דוחפים אותה כל הזמן, כל הזמן מדברים באוויר כל הקבלנים, זה פידבק כזה שאחד נותן לשני, מכניס לשני רעיונות באוויר, שואל אותו כל מיני שאלות, מושך ממנו מידע, זה צורת העבודה שלנו זה כדי לזכות ביתרון כשאתה מגיש את המכרז אז יש לך איזשהו יתרון לדעת כמה הוא חושב לשים מחיר מבחינת המכרז וכמה אתה תשים בסופו של דבר". התשובה חסרת פשר. בעקבותיה ביקשה ב"כ המאשימה כי יסביר מהי הדיסאינפורמציה שהרי ידוע שהוא היה בסיור וגם ירון, שהוא קנה מעטפה והמעטפה אצלו, שלא לדבר על כך שגרסתו (האחת מבין השתיים) הינה שההחלטה להתמודד במכרז הונעה ברצון לסייע לירון ואם כך – מדוע להטעותו. לכך השיב: "אני אומר לו בכל מקרה המעטפה שלי אצלי, תראה איך אתה מתארגן, תראה מה קורה לך עם ורד בר ... אני יודע שירון לא יכול להשתתף, ירון מבחינתו פאסה, נגמר, מי שיכול להשתתף במכרז הזה זה קבלנים שעדיין יש להם כוח כלכלי לבצע את העבודה וגם אפשרות לעמוד בתנאי הסף ולזכות אז אני פה מנסה לשאוב ממנו אינפורמציה על ורד בר. אם אני אוכל לדעת אותה? שיחקתי אותה. לא אוכל לדעת אותה, ורד בר זוכה" (עמ' 3795). התשובה נותרה, אפוא, חסרת פשר גם לאחר שניתנה לו הזדמנות שנייה להסביר אותו קטע מן השיחה המואזנת.