"רמי: תגיד לי מה נסגר בי-ם?
ארז: עבר זהו נגמר.
רמי: מי לקח בסוף? ורד בר או אנחנו?
לשלוש שורות אלה מפנה עו"ד ממון בסיכומיו. אלא שלשיחה יש המשך, שחשיבותו רבה:
ארז: כן ורד בר גם התקשרו אלי, שלחו את הערבות אליך בדואר, בדואר רשום.
רמי: אני מחכה לערבות, עוד לא קיבלתי אותה...
...
ארז: הם חייבים לנו הרבה, רק שתדע לך. אנחנו פירפרנו בשבילם.
רמי: בסדר, הבעיה שהם לא מבינים את זה, אתה מבין. כמה שתהיה בסדר בסופו של דבר יבוא חארות.
ארז: יהיה בסדר, אל תדאג, הם לא יתערבו לנו. הם יתערבו לנו זה יהיה הסוף שלהם ...".
בעוד שעו"ד ממון מבקש ללמוד משלוש השיחות לעיל, כי ברזילאי ציפה לתוצאות המכרז כמי שהתמודד בו לפי תומו, טוענת המאשימה כי דבריו נאמרו בבדיחות הדעת או מתוך חשש להאזנות סתר.
265. כפי שכבר חזרתי ואמרתי, גרסתו של ירון בבית המשפט אינה מעוררת בי אמון וכל תכליתה לסייע לברזילאי. הסבריו לשיחות עומדים בסתירה מוחלטת לגרסתו בחקירה, שנמצאה על ידי גרסת אמת (בהסתייגות שאינה כל האמת). לנוכח מכלול הראיות עליהן עמדנו עד כה, לא מצאתי שהשיחות המובאות לעיל מעוררות ולו ספק סביר שמא ברזילאי אכן לא היה מודע לנעשה מאחורי גבו ושמבחינתו ההתמודדות הייתה אמתית. ספק כזה אינו מתיישב בשום פנים ואופן עם כלל הראיות ועם התבטאויות מפורשות מפיו, המלמדות
--- סוף עמוד 246 ---
על מעורבותו בתיאום, ואשר עליהן עמדנו בהרחבה (אשר למבחן בדבר קיומו של ספק סביר ראו והשוו: דנ"פ 4342/97 מדינת ישראל נ' אל עביד, פ"ד נא(1) 736 (1998), עמ' 812-811; עמ' 818, וכניסוחו של כב' הנשיא ברק באותה פרשה: "דעתי היא, כי תהיות אלה וחסרים ראייתיים אלו, מבחנם ומשמעותם אינם בעצם קיומם, אלא במשקלם בהתייחס לשאלת חפותו או אשמתו של אל עביד", עמ' 858, וכן ראו עמ' 864-860. דברים ברוח דומה נאמרו גם בע"פ 4506/15 צבי בר נ' מדינת ישראל, פסקה 89 (11.12.2016): "אכן – תמיהות. אך אין בכך כדי לסדוק את המסכת הראייתית שהציגה המדינה". ראו גם ע"פ 993/00 נור נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 205, 232 (2002)). ואכן, האפשרות שברזילאי חשש מפני האזנות סתר והתנהג בהתאם היא יותר ממסתברת ומשתלבת לחלוטין בתמונת הראיות.
כך, בבוקר היום שנועד להגשת ההצעות, 8.7.2010, התקשר ירון לטלפון הנייד של ברזילאי והודיע לו כי הוא "מתקשר" אליו. ירון אישר, כי ביקש לעבור לטלפון קווי בשל החשש מהאזנות (עמ' 2903). ניתן להתרשם כי ברזילאי הבין מיד את הכוונה והציע מספר טלפון קווי, של המשרד שלו (ת/300, שיחה 6214/141, עמ' 508). יצוין, כי שיחה זו התקיימה כמעט בו זמנית לשיחת המירס הידועה, במהלכה, כפי שראינו, לשאלותיו של ארז בעניין מתן הצעת גיבוי מטעמו התחמק תחילה מלהשיב ואמר "קצת בעייתי איפה אתה". רוצה לומר, ברזילאי הבין היטב מדוע ירון מבקש להתקשר אליו לטלפון קווי שהרי הוא עצמו, באותה שעה בדיוק, נמנע מלהשיב תשובות ישירות, שתוכנן מפליל, בשיחה שהתנהלה באמצעות מכשיר מירס. התהייה הוצגה לברזילאי במהלך חקירתו הנגדית. הוא הכחיש במפגיע שחשש מהאזנות אולם קשה למצוא בדבריו הסבר להתנהלותו ולהתנהלות ירון (עמ' 3804-3803).