"לאחר שנכשל הניסיון לבצע התקשרויות המשך לחצי שנה בלבד עם הקבלנים הקיימים (אפשרות שהייתה עדיפה מבחינתנו, על מנת לקצר, ככל הניתן, את הזמן שאנו ממשיכים לעבוד עם הקבלנים החשודים, בהתאם לתוצאות המכרזים שעל פי החשד תואמו). בפגישות שנערכו עם כל קבלן בנפרד, על מנת לבחון מולו אפשרות לביצוע התקשרות לחצי
--- סוף עמוד 258 ---
שנה... סרבו חלק מהקבלנים לביצוע התקשרות לחצי שנה בלבד וחלקם האחר דרש בין 100%-80% מהתמורה החוזית (עבור התקשרויות של חצי שנה בלבד) ... מובן כי לא נראתה הצדקה כלכלית בהתקשרות בתנאים אלו... יצוין כי החלטה זו לא חלה על מחוז ירושלים – בו הוחלט על אי מימוש אופציה עם הקבלן בין היתר לאור מידע ספציפי שקיבלנו מכם לגבי מכרז זה ".
ניסיונה של חברת החשמל לאתר קבלני גיזום חדשים, שאינם חשודים בביצוע עבירות לפי חוק ההגבלים העסקיים לא עלה יפה. עו"ד יהב מדווח במכתבו כי בשישה מכרזים שפורסמו לא התקבלה כל הצעה כשרה העומדת בתנאי הסף. לפיכך הוחלט על ביטול המכרזים, ובארבעה מתוך ששה האזורים הוחלט להתקשר עם מציעים פוטנציאלים, שאינם בין החשודים, ללא מכרז. בשניים האחרים אף לא נמצאו מציעים פוטנציאלים ולכן פורסמו מכרזים חדשים, תוך ביטול תנאי הסף האוסר על השתתפות מי מן החשודים והפיכתו ל"אמת מידה", המותירה לחברת החשמל שיקול דעת בעניין זה. בנוסף הוגמש עוד יותר תנאי הסף לעניין הסמכת עובדים לעבודה בגובה, לאחר שהתברר כי הוא מהווה מכשלה של ממש עבור קבלנים רבים מלגשת למכרז. סוף דבר, החברה נאלצה להמשיך ולהתקשר עם הקבלנים שהיו מעורבים על פי החשד בקרטל הגיזום, וזאת לנוכח חיוניות העבודות והיעדר קבלנים מתאימים בשוק שאינם ברשימת החשודים.
לנוכח העולה ממכתבו, מובנים דבריו של עו"ד יהב לעו"ד זילברשלג, כי "הדוגמה הזאת מוכיחה בעליל לאיזה מערבולת אנחנו נקלענו עם העובדה שכל השוק הזה היה מקורטל והיינו צריכים איכשהו לחיות בו וזה דוגמה לאיזה מין כזאת סלטה כזאת שעשינו כדי להמשיך ולעבוד בנסיבות הקשות האלה" (עמ' 1192).
286. מסמכים מזמן אמת יש בהם כדי להוסיף ולחזק את עדותו של עו"ד יהב, אף שאינה טעונה כל חיזוק בשל אמינותה הגבוהה. כך, פרוטוקול מימוש האופציות של מכרז תל אביב של חברת החשמל (האישום השביעי) מעלה, כי הוחלט על יציאה מדורגת למכרזים, כי בוצעה בדיקה מול גופים אחרים המעסיקים קבלני גיזום וכי נעשתה פנייה ישירה לקבלנים שאינם חשודים בקרטל. עוד מלמד הפרוטוקול כי הקבלנים שזכו במכרז סרבו לקצר את תקופת האופציה ולהעמידה על מחצית השנה אלא אם תשולם להם מלוא התמורה לשנה שלמה ולפחות 80% ממנה (ת/288); הוא הדבר ביחס למכרז רעננה (האישום הרביעי) (ת/156) וכך גם ביחס לחמשת מכרזי הדרום (האישום החמישי) (ת/426, ת/428, ת/430, ת/432 ות/434). בכל הנוגע למכרז נשוא דיוננו, היינו מכרז ירושלים 2010, לא מומשה האופציה שכן הוחלט על פיצול ההתקשרויות הגדולות על מנת להקטין את תלותו של המחוז בקבלן אחד. הקטנת היקף העבודות אפשרה לקבלנים אחרים לעמוד בתנאי הסף (ת/147).