--- סוף עמוד 270 ---
אסור. האם יש הצדקה עניינית לאבחנה בין ההסכם והפקדת השיקים עבור התשלום הראשון בנאמנות, לבין התשלומים הבאים, כשהבסיס לאבחנה הוא העיתוי בלבד?
300. עוד נטען על ידי עו"ד ליבאי, כי גם אם פרשנות המאשימה נכונה, הרי שלא הוסווה מקורו של הרכוש אלא מטרת התשלום, וזו אינה נכללת בהגדרת העבירה של איסור הלבנת הון. גם טענה זו אין בידי לקבל. מה שהוסווה הוא נכונותו (הנחזית) של גדליה ליטול חלק בהצגת המצג הכוזב כלפי ועדת המכרזים, ולאפשר בכך את זכייתה של ורד בר במרמה. מה שהוסווה, אם כן, הוא מקורו של הרכוש – עבירת המרמה.
301. מסקנתי היא כי טענותיו של עו"ד ליבאי אינן מתיישבות עם ההלכה העולה מפסק הדין בעניין בלס. ובכל הכבוד, מעבר לכך שפסק דין זה הוא הלכה מחייבת, שחזרה ונשנתה בעניין מלכיאל ואין אני רשאית להרהר בה, הרי שהעומד ביסודה עולה בקנה אחד עם תכליתו של חוק איסור הלבנת הון.
302. טענה נוספת שנטענה היא שפעולות ההסוואה נעשו בגלוי ובצורה לא מתוחכמת. אתייחס אליה בקצרה. לא מצאתי כל בסיס בלשון החוק המחייב שפעולות ההסוואה תהיינה מתוחכמות ובלתי גלויות. כך, בעניין בר, בהתייחס לטענה דומה נאמר, כי: "אף שההלוואה הייתה גלויה ומתועדת, אין זה משנה את תכליתה – "להכשיר" את כספי השוחד ולהכניסם למערכת הלגיטימית, כך שלא ניתן יהיה לשחזר את מקורם העברייני" (שם, פסקה 91). וכך גם בע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל (29.12.2015) אמר בית המשפט העליון כי "אין זה משנה אם הפעולות היו גלויות ולא גילו מורכבות מיוחדת" (פסק הדין בעניין המערער שטרית, פסקה 90). הנה כי כן, משהוכח כי התשלומים שהובטחו לגדליה ולגיל בהסכם נועדו לאפשר עבירת מרמה (וכי ההסכם מהווה, כשלעצמו, עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד), וכי נוסח ההסכם נועד להסוות את מקור התשלומים ולאפשר לנאשמים שימוש עתידי בכספי הזכייה במכרז – שתוכננה, מלכתחילה, ובין היתר באמצעות ההסכם – להיות מושגת במרמה (כפי שאכן ארע), השתכללו יסודותיה של העבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.
--- סוף עמוד 271 ---
ד. רישום כוזב במסמכי תאגיד (נאשמים 5-3 בלבד)
303. העבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד קבועה בהוראת סעיף 423 לחוק העונשין, וזו לשונה:
מייסד, מנהל, חבר או פקיד של תאגיד, הרושם, או גורם לרישום, פרט כוזב במסמך של התאגיד, בכוונה לרמות, או נמנע מלרשום בו פרט אשר היה עליו לרשמו, בכוונה לרמות, דינו מאסר חמש שנים...